Page 54 - חיי יוסף

‫וייס – הגליל במאה הראשונה‬

‫ואם באמצעות תעלות לניקוז מים מהשטחים הפתוחים שבסמוך‪ 88.‬כן לא נמצא בהם הפתח הכפול‬
‫או המחיצה הנמוכה שעל המדרגות‪ ,‬המוכרים במקוואות שביהודה ובירושלים‪ ,‬שם הם מציינים את‬
‫ההפרדה בין הטמאים היורדים אל בית הטבילה לבין הטהורים העולים ממנו לאחר שהיטהרו‪ 89.‬על‬
‫אף ההבדלים בין הגליל ליהודה‪ ,‬הב ֵרכות המדורגות בשני חבלי הארץ שימשו לאותה המטרה – טבילה‬
‫וטהרה‪ .‬מידות המקוואות בגליל אינן אחידות וקיבולת המים שבהם‪ ,‬אפילו בקטנים ביותר‪ ,‬כפולה מזו‬
‫הדרושה לפי ההלכה התנאית‪ ,‬אם כי נפחם קטן לא פעם בהרבה מנפח המקוואות שבירושלים‪ 90.‬יש‬
‫מתקנים קטנים במיוחד (‪ 2.3‬מ"ק–‪ 4.5‬מ"ק) הנראים לעתים כמו כוך חצוב בסלע המספיק לטבילת אדם‬
‫בודד‪ ,‬ממוצע מידות‪ .‬במקומות כמו ציפורי נמצא מתקנים גדולים יותר (‪ 5.6‬מ"ק–‪ 8.5‬מ"ק)‪ ,‬מלבניים‬

‫בצורתם‪ ,‬המאפשרים טבילה נינוחה במקום‪.‬‬

‫כלים בשימוש פרטי – כלי חרס‪ ,‬נרות וכלי אבן‬

‫תושבי הגליל בתקופה הנדונה השתמשו במגוון כלים‪ ,‬מרביתם עשויים חרס‪ ,‬אך גם בכלי אבן‪ ,‬כלי זכוכית‬
‫ויש להניח שאף בכלי מתכת ועץ‪ ,‬אלא שהשתמרותם בממצא מועטה ביותר‪ .‬הכלים לסוגיהם שימשו‬
‫את האוכלוסייה המקומית לצורכי הבית למיניהם‪ ,‬לאגירה‪ ,‬לבישול ולהכנת האוכל‪ ,‬וכלי שולחן וסעודה‪.‬‬
‫כן נמצאו כלים קטני מידות לשימוש אישי‪ ,‬כגון פכיות ובקבוקי בושם‪ .‬לא נסקור כאן את סוגי הכלים‬
‫שהיו בשימושם של תושבי הגליל‪ ,‬אלא נצביע על הטיפוסים הייחודיים לאזור‪ ,‬בין שנמצאו בכמויות‬
‫גדולות ובין שאינם מוכרים כמעט באתרים אחרים מחוץ למרחב היהודי‪ .‬כלים אלו שהועדפו במודע‬
‫מהאחרים משמשים סממן תרבותי‪ ,‬מכשיר לזיהוי אתני המעיד על אורח חייהם ודפוסי התנהגותם של‬

‫תושבי הגליל בתקופת דיוננו‪.‬‬
‫כלי החרס שנתגלו ברחבי הגליל נעשו ברובם בבתי מלאכה מקומיים‪ ,‬בתוך היישוב או בסמוך לו‪91.‬‬
‫נוסף עליהם היו באזור גם בתי מלאכה גדולים יותר‪ ,‬שהתמחו בייצור כלים מטיפוס מסוים‪ .‬בית המלאכה‬
‫בכפר חנניה‪ ,‬שהחל לפעול במחצית השנייה של המאה הראשונה לפסה"נ התמחה בייצור כלי מטבח‬
‫(קערות‪ ,‬סירי בישול‪ ,‬פכי בישול וכדומה) ובשיחין ייצרו קנקנים לאגירה‪ 92.‬תוצרתם של בתי המלאכה‬

‫ד' עמית‪ ,‬בתוך‪ :‬חקרי ארץ – עיונים בתולדות ארץ־‬ ‫‪ 88‬על פתרונות אפשריים בהכשרת המקווה ראו‪ :‬ר'‪ ‬רייך‪,‬‬
‫ישראל מוגשים לכבוד פרופ' יהודה פליקס (בעריכת ז'‬ ‫"מקוואות טהרה יהודיים מימי הבית השני ובתקופת‬
‫המשנה והתלמוד" עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫ספראי ואחרים)‪ ,‬רמת־גן תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.48–35‬‬ ‫העברית בירושלים‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ .33–12‬מקוואות עם‬
‫‪ 90‬משנה‪ ,‬מקוואות א‪ ,‬ד ו־ז‪ .‬חסרונם של מאפיינים אלו‬ ‫אוצר מקיימים לדברי סנדרס את ההלכה הפרושית‬
‫במתקנים הגליליים מביאים את אשל לידי מסקנה שאלה‬ ‫שלפיה יש לטבול במים טהורים‪ ,‬והטבילה באלו שבלי‬
‫מתקני רחצה ולא מקוואות טהרה‪ .‬ראו‪ :‬ח' אשל‪ ,‬בתוך‪:‬‬ ‫אוצר מבוססת לדבריו על הדעה שמקורה אולי בחוגי‬
‫ארכאולוגיה והגליל‪ ,‬עמ' ‪ .133–131‬טענותיו של אשל‪,‬‬ ‫הכוהנים או העשירים ולפיה אפשר לטבול גם במים‬
‫שאינו מכיר את הממצא מציפורי‪ ,‬אינן מדויקות‪ .‬באתר‬ ‫שאובים בתנאי שיש בהם ארבעים סאה מים טהורים‪.‬‬
‫נתגלו כ־‪ 30‬מתקנים המזוהים כמקוואות בצד מתקני‬ ‫ראו‪E. P. Sanders, Jewish Law from Jesus to the :‬‬
‫רחצה אחרים שתכניתם שונה‪ ,‬כך שאין ספק שהראשונים‬ ‫‪ .Mishnah: Five Studies, London 1990, 214–227‬רגב‬
‫שימשו לטהרה‪ .‬דיון על כך ראו‪ :‬א"מ מאיירס‪ ,‬בתוך‪:‬‬ ‫לעומתו סובר שמקוואות ללא אוצר מעידים על עמדה‬
‫הלכתית מחמירה‪ ,‬הדוחה את הפתרון הפרושי של עירוב‬
‫ברטלט‪ ,‬יהודים בערי יוון ורומא‪ ,‬עמ' ‪.215–211‬‬ ‫מקוואות‪ ,‬ואת הדעה המחמירה הוא מייחס לצדוקים‬
‫‪ 91‬בקצה הדרומי של השלוחה ביודפת נתגלו ארבעה‬ ‫ולאנשי כת קומראן‪ .‬ראו‪ :‬א' רגב‪ ,‬קתדרה‪( 79 ,‬ניסן‬
‫כבשנים לצריפת כלי חרס ובג'ומיזה‪ ,‬כשני ק"מ ממערב‬
‫לגמלא‪ ,‬יש עדויות על הימצאות בית מלאכה מקומי‪ .‬ראו‪:‬‬ ‫תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪.21–3‬‬
‫אביעם‪ ,‬יודפת‪ ,‬עמ' ‪ ;97‬בן דוד‪ ,‬היישוב היהודי בגולן‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 89‬ראו‪ :‬ר' רייך‪ ,‬בתוך‪ :‬פרקים בתולדות ירושלים בימי בית‬
‫שני‪ :‬ספר זיכרון לאברהם שליט (בעריכת א' אופנהיימר‪,‬‬
‫‪.140–137‬‬ ‫א' רפפורט ומ' שטרן)‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪;256–225‬‬
‫‪ 92‬ראו‪ :‬אדן־ביוביץ‪ ,‬כלי חרס‪ ,‬עמ' ‪ ;239–235‬סטריינג'‪,‬‬
‫שיחין‪ ,‬עמ' ‪ .187–171‬על המסחר בגליל בכלי חרס‬
‫ובמוצרים אחרים ראו‪ :‬סטריינג'‪ ,‬בתוך‪ :‬ארכאולוגיה‬

‫‪45‬‬