Page 132 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 132

‫רים ס ולגא ‬

‫"חשבון"‪ .‬מתקבל הרושם שהגלוסר הועתק ושופץ מחדש‪ ,‬ואת הניקוד אפשר לראות‬
                                                           ‫כחלק מתהליך שיפוץ זה‪.‬‬

‫את ניקודן של מילות הערך העבריות הבאנו במהדורתנו לפי הניקוד המקובל‬
‫במקרא ולא לפי הניקוד שבכתב היד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הבאנו את ניקוד הערבית כמות‬
‫שהוא‪ ,‬ואולם בשל היותו תוספת משנית שאינה שייכת‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬למסירה המקורית‬

                                    ‫של הגלוסר‪ ,‬לא התחשבנו בו בהבנת הפירושים‪.‬‬
‫בין סימני הניקוד של המילים הערביות נמצאים פתח‪ ,‬צירי‪ ,‬חיריק ושורוק וחסרים‬
‫הסימנים חולם‪ ,‬קיבוץ‪ ,‬סגול וקמץ‪ .‬מסתבר שלא הייתה הזדמנות לנקד חולם בחומר‬
‫שלפנינו‪ ,‬ואילו קיבוץ אינו מתועד כי תנועתו נכתבה בכתיב מלא המתאים לשורוק‪.‬‬
‫באשר להיעדר הסגול והקמץ‪ ,‬שמא זה משקף מבטא בבלי; במסורת הבבלית כידוע‬
‫התאחדו הפתח והסגול‪ ,‬והמנקד שלנו ניקד בכל מקום פתח‪   .‬הקמץ הבבלי בוטא‬
‫כתנועת פתח אחורית‪   ,‬ולפי שתנועה זו שולית בערבית ייתכן שלא נזקק המנקד‬
‫לקמץ בניקוד המילים הערביות‪ .‬אם כן‪ ,‬אפשר בהחלט שהגלוסר נוקד במזרח‪  .‬‬
‫אף ייתכן שהגלוסר חובר בבבל‪ .‬רומז לכך אולי התרגום א‪:‬יט 'חיות' > קואביל‬
‫"מיילדות"‪ ,‬שבו הבין בעל הגלוסר את מילת הערך לפי 'חיתא' הארמית בהוראה‬
‫"מיילדת"‪ .‬הימצאותן של מילים פרסיות כגון כח‪:‬יט ' ְשב ֹו' > סבג‪ ,‬כח‪:‬כ 'תרשיש' >‬

                          ‫ביסד מתאימות אף הן למוצא מזרחי של הגלוסר (‪.)§2.3‬‬
‫פתיחות הפרשות וארא (ו‪:‬ב) ופרשת ואתה תצוה (כז‪:‬כ) מסומנות באותיות פר‬

                                                          ‫מקושטות בשולי כתב היד‪.‬‬
‫במקורו הגלוסר נכתב מן הסתם לפי כללי הכתיב הפונטי ללא השפעת הכתיב‬

‫התקני‪ .‬על אף שבצורתו הנוכחית של הגלוסר ض‪/‬ظ מתועתקות בקביעות ׄצ מנוקדת‪,‬‬

‫אך נמצאים גם שרידים של התעתיק ב־ד‪ :‬נזכר כבר לעיל (‪ )§1.6‬כו‪:‬ו 'קרסי' >‬

‫ש ׄדא ׄדת‪ ,‬שבו התכוון המחבר ל־شظاظات משורש ‪( šẓẓ‬רס"ג ש ׄצ ׄץ)‪ ,‬אך הובן על ידי‬

‫המנקד בטעות כגזור מהשורש השכיח הרבה יותר ‪ ;šdd‬ועיינו גם בהערה לפסוק‬
                                                                     ‫כו‪:‬כח מודרב‪.‬‬

‫כתיב תווית היידוע הושפע מן הכתיב התקני אל־‪ .‬יש אמנם שה־ל (ופעמים גם‬

                      ‫השוו תירוש־בקר‪ ,‬גנזי חז"ל א ‪ 273‬ואילך‪ .‬כך אולי גם בגלוסר א‪ 4‬להלן‪.‬‬      ‫	‪1‬‬
                                                              ‫השוו תירוש־בקר‪ ,‬שם ‪ 282‬ואילך‪.‬‬  ‫‪	2‬‬
                                                                                             ‫‪	3‬‬
‫אך לא מן הנמנע שמשתקף כאן מבטא כפי שנשתמר בניקוד הארץ־ישראלי‪ ,‬כלומר היעדר סגול‬
‫(בסוג אחד של המסורת הארץ־ישראלית) וחוסר הבחנה בין פתח לקמץ (תירוש־בקר‪ ,‬שם ‪262‬‬

                                                         ‫ואילך)‪ .‬השוו להלן במבוא לגלוסר א‪.4‬‬

                                                                                             ‫‪124‬‬
   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136   137