Page 257 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 257
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב
. 18רכבו‘ מה כבר התמהמהו מרכבותיו והנחש [ג:א] והנחש היה רע מכל
. 19חיית ה<ארץ> אשר עשה האדון האלהים ואמר לאישה אף כי אמר,
.20באמת <כי> אמר האל לא תאכלו מכל עצי הגן ותאמר [ג:ב] ואמרה האישה
. 21אל <הנחש> מפרי עצי הגן נאכל ומפרי [ג:ג] ומפרי העץ אשר ב-
.22ת<וך הגן> אמר האל לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו כדי שלא תמרו
עמ' ב
. 1ויאמר [ג:ד] ואמר <הנחש לאישה לא ָמרֹה תמרו> כי [ג:ה] הנה <האל>
2 .יודע שב־<יום אכלכם ממנו וייפתחו עיניכ>ם ותהיו ַכ ּנכבדים
3 .יודעי הטוב והר<ע ותרא [ג:ו] וראתה האישה שטוב> העץ למ<אכל>
4 .ותאוו<ה הוא> לעין <ונחמד העץ כדי שי>�שׂ כיל ולקחה מ-
5 .פריו ואכלה ונתנ<ה גם ְלאיש ּה עמה ו>אכל ותפקחנה [ג:ז] ונפתחו
.6עיני שניהם וידעו ש<שניהם ערומי>ם ותפרו עלי תאנים ועשו להם
.7אזורים וישמעו [ג:ח] ושמעו את ק<ול האדון הא>להים הולך ַב ּגן ב-
.8זמן פנות היום והתחבא ,ואמרו <והתבייש ,א>דם ואשתו מפני האדון
. 9האלהים בתוך עצי הגן ויקרא [ג:ט] וקרא האדון האלהים לאדם ואמר
.10לו איפה אתה ויאמר [ג:י] ואמר את קולך שמעתי בגן ויראתי כי
< .11ערו>ם אני והתחבאתי ,והתביישתי ויאמר [ג:יא] ואמר מי הודיעך שערום אתה
< .12המן> העץ אשר ציוויתיך שלא תאכל ממנו אכלת ויאמר [ג:יב] ואמר
< .13האדם> האישה אשר שמת אצלי ,עמי היא נתנה לי מן העץ ואכלתי
< .14ויאמר [ג:יג] ואמר> האדון האלהים ָלאישה מה זה עשית ואמרה האישה
< .15הנחש השיא>תני ואכלתי ויאמר [ג:יד] ואמר האדון האלהים לנחש הואיל ו-
< .16עשית זאת> ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה
.17על חזך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה [ג:טו]
. 18ושנאה אשים בינך ובין האישה ובין צאצאיך ובין צאצאיה
.19הוא ירוצצך ראש ,ר"ל ירוצץ לך את הראש ואתה תכ<יש לו> את העקב
.2 0אל [ג:טז] ָלאישה אמר הרבה ארבה עצבך והריונך בע<צב> תלדי
.21הבנים ואל בעלך יהיה ציותך והוא ישלוט בך ,עליך ולאדם [ג:יז]
שופטים ה:כח. 3
”רע“ ולא ”רע יותר“. 4
מילה במילה" :היותך מונהגת". 5
249
