Page 261 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
        P. 261
     ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב 
         	.22ושישים שנה והוליד את ירד ויחי [ה:טז] וחי מהללאל אחרי שהוליד את
                                                                                      עמ' ב
 1<	.ירד שמונה מאות שנה> ושלושים שנה והוליד בנים ובנות ויהיו [ה:יז] והיו כל
     2<	.ימי מהללאל שמונה מא>ות שנה וחמש ותשעים שנה ומת ויחי ירד [ה:יח]
        3<	.וחי ירד ש>תיים <ושישים> שנה ומאה שנה והוליד חנוך ויחי [ה:יט] וחי
         4<	.ירד אחרי ש־>הוליד את חנוך שמונה מאות שנה והוליד <בנים ובנות>
          <	.5ויהיו [ה:כ] והיו כל> ימי ירד שתיים ושישים שנה ו<תשע מאות שנה>
                     <	.6ומת ויחי [ה:כא]> וחי חנוך חמש ושישים ש<נה והוליד את>
      <	.7מתושלח ויתה>לך [ה:כב] והתהלך חנוך במצוו<ת האל אחרי שהוליד את>
     <	.8מתושלח שלו>ש מאות שנה והוליד בנים <ובנות> ויהי [ה:כג] והיה כל ימי
     .	9חנוך שלוש מאות וחמש ושישים שנה ויתהלך [ה:כד] והתהלך חנוך במצוות
          	.10האל ואין הוא הנ ה(?) ְל ָקח ֹו האל   ויחי [ה:כה] וחי מתושלח <מ>אה ושבע
          .	11ושמונים שנה והוליד את למך ויחי [ה:כו] וחי מתושלח <אחרי שהו>ליד
             .	12את למך שתיים ושמונים שנה ושבע מאות שנה והוליד בנים ובנות
               .	13ויהיו [ה:כז] והיו כל ימי מתושלח תשע ושישים שנה ותשע מאות
                  .	14שנה ומת ויחי למך [ה:כח] וחי למך שתיים ושמונים שנה ומאה
              .	15שנה והוליד <בן> ויקרא [ה:כט] וקרא את שמו נח לאמור זה ינח ֵמנו
                            .	16מן מעשינו <ומן> עצב ידינו {ו}מן האדמה אשר ֵארר ּה
           	.17האל ,האדון ויחי [ה:ל] וחי למך אחרי שהוליד את נח חמש מאות שנה
            	.18וחמש ותשעים שנה והוליד בנים ובנות ויהי [ה:לא] והיה כל ימי למך
            	.19שב<ע מאות> שנה ושבע ושבעים שנה ומת ויהי נח [ה:לב] והיה נח בן
         .	20חמ<ש מאות> שנה והוליד נח את שם {ו}את חם ואת יפת ויהי [ו:א] והיה
                       .	21כי הח<ל בן ה>אדם לרבות על פני האדמה ובנות יוולדו(!)
               	.22להם ויראו [ו:ב] וראו בני הנכבדים את בנות אדם כי טובות הם #
 	6אפשרות אחרת” :אין הוא אלא של ָקחו האל“ ,כלומר ”פתאום ְל ָקחו“ ותרגם ’כי‘ ב־אילא; לעניין
                                               הוראות ’כי‘ השוו בבלי ,ראש השנה ג:א למעלה.
253
     	
