Page 337 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 337

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫‪ .	13‬ואלה [שמות א‪:‬א] ואלה שמות בני ישראל הנכנסים למצרים עם יעקב האיש‬
                                                         ‫וביתו‪ ,‬משפחתו‪ ,‬נכנסו‬

‫‪ 	.14‬ראובן שמעון לוי ויהודה [א‪:‬ב] ראייה ‪  13‬וסמעון ‪  13‬ופנייה קטנה ‪  13‬ומודה ‪ 13‬‬
                        ‫יששכר [א‪:‬ג] � ָשׂ ָכר ‪  13‬ו ֶז ֶבד ‪  13‬ובן אושר ‪  13‬דן [א‪:‬ד] דיין ‪ 13‬‬

‫‪ .	15‬מפותל ‪  13‬יודע ידיעות ‪  13‬ו‌<אשר> ויהי [א‪:‬ה] והיה כלל מה שבא למצרים מן‬
                                                         ‫הנפשות היוצאות ִמ ֶּי ֶרך‬

‫‪ .	16‬יעקב ע' נפש ויוסף היה במצרים וימת [א‪:‬ו] ומת יוסף וכל אחיו וכל אותו הדור‬
                                                                        ‫ובני [א‪:‬ז]‬

‫‪ 	.17‬והנה בני ישראל פרו ושרצו ורבו ‪<+‬ועצמו> מאוד מאוד ונתמלאה (ה)‌ארץ אותם‪,‬‬
                                                                            ‫מהם‬

‫‪ 	.18‬ויקם מלך [א‪:‬ח] וקם מלך חדש על מצרים‪ ,‬ר"ל שהכיר (רק) לפני זמן קצר את‬
                                                             ‫העם‪ ,‬אשר לא ידע‬

‫‪ .	19‬זכות יוסף‪  14 ,‬במה שהיטיב ַל ּמצריים ויאמר [א‪:‬ט] ואמר לעמו הנה‪ ,‬הרי‪ ,‬עם בני‬
                                                                         ‫ישראל‬

‫‪ .	20‬רב ועצום מאתנו הבה נתחכמה לו [א‪:‬י] הבה נתחכם‪ ,‬נערים‪ ,‬לו כדי שלא ירבה‬

               ‫‪ְ’ 	130‬רא ּו ֵבן‘ > َن َظ ٌر ”ראיה“ על פי בראשית כט‪:‬לב (ושמא יש להבינו َن َظ َر ” ָר ָאה“)‪.‬‬

‫בראשית כט‪:‬לג‪.‬‬  ‫ב־‪ s‬לפי השורש ‪” smʿ‬שמע“ המקביל בערבית‪ ,‬והשוו‬          ‫’נ ִשר ְאמהעֹו’ן ֵ‘לִו>י‘س>م ُلع َوو ّين‪.‬בההבמיןרתא‪š‬ת‬                                         ‫‪1	 31‬‬
‫תרגמו הן רס”ג‬  ‫’לוי‘ לפי הערבית ‪” lwy‬עיקם‪ ,‬פנה‪ ,‬נטה“‪ ,‬ובדומה‬                                                                                                       ‫‪	132‬‬

         ‫הן אלפאסי‪ׄ ,‬גאמע ב ‪ 156‬שורה ‪ ,23‬את ’ ִי ָּלֶוה‘ (בראשית כט‪:‬לד) בשורש ‪” ʿṭf‬נטה“‪.‬‬

                                         ‫‪ְ ’ 1	 33‬יה ּו ָדה‘ > شاكر ”מודה“ על פי בראשית כט‪:‬לה‪.‬‬

                                         ‫‪ִ ’ 	134‬י�ּ ָשׂ ש ָכר‘ > عطاء ”� ָשׂ ָכר“ על פי בראשית ל‪:‬יח‪.‬‬

‫‪ְ ’ 1	 35‬זב ּו ֻלן‘ > فواض‪ ,‬אולי משקל ‪ faʿāl‬כמקור לבניין השני (השוו בלאו‪ ,‬דקדוק ‪ 298‬לעמ‘ ‪ .)72‬בשורש‬
         ‫‪ fwḍ‬מתרגם רס”ג את זב”ד בבראשית ל‪:‬כ‪ .‬ושמא יש לגרוס ‪<+‬מ>‌פוא ׄץ مف َّوض”מוענק“‪.‬‬
                                                        ‫’’’ ִַָנבד ְְןנפָ‘יָ ִת>מִלן‘יَح‘>َك>ابمع”ّنط ُاדي ْיمיفןن“””מעבפןלותאפויל‪,‬שבנררו“אט(השה“יפותךה’ל‪:‬שבוון‪.‬ו‬
‫= أ�خبر‬        ‫ל‪:‬ח‪.‬‬  ‫בראשית‬    ‫לה‪:‬יח)‪.‬‬  ‫אוני‘ בראשית‬                                                                                                               ‫‪1	 36‬‬
                             ‫אצל רס”ג‬                                                                                                                              ‫‪1	 37‬‬
‫”נכונה‬                                  ‫פת”ל > عطف‬                                                                                                                 ‫‪1	 38‬‬
                                                                                                                                                                   ‫‪1	 39‬‬
         ‫מבוסס על היסוד הדו־עיצורי ג”ד שב־’ ִה ּגיד‘‬    ‫’”ָגהדו‘ד>יעخ“ب;ي’رא ּ”גיודדה‘ע=ידَخי َب ٌעرו ”ת‪,‬ידמיועמהח“הו“‪.‬כו‘ה‪.‬פיהרשוווש‬
         ‫רס”ג בראשית ל‪:‬יא‪ָּ ’ :‬ב ָּגד‘ > קד צח אל ׄכבר‬

                     ‫נכון“‪.‬‬  ‫אל‬  ‫”באמת‪,‬‬  ‫ح ّق ًا‬        ‫הפועל‬  ‫תואר‬  ‫ולא‬  ‫يوسف‬  ‫ح َّق‬       ‫הידיעה“‪.‬‬                                                               ‫‪1	 40‬‬
                                                                                       ‫הבננו סמיכות‬

‫‪329‬‬
   332   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342