Page 342 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 342
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב
ב /1ד
תרגום לספר שמות
ב 1קודקס ד ,BL Or. 5562.6-10, 4a ,מורכב משישה דפי קלף ובהם תרגום ערבי
לשמות לה:א -לז:ט .התרגום מתחיל באמצע דף ו אחרי טקסט שנכתב ביד אחרת
ושאין לו זיקה לתרגומנו .הדפים לא נכרכו בסדר הנכון ועל כן בחוברת של הספרייה
הבריטית התרגום מתחיל בדף ו ,נמשך עד דף י ומסתיים בדף ד עמ' א (עמ' ב ריק).
שמרנו על מספור מוטעה זה של הדפים .הדפים ו/ט וז/ח הם זוגות מחוברים ()bifolia
והזוג ז/ח עדיין מחובר .הטקסט פורסם בידי טובי ,תרגומים קדומים 132ואילך.
מספר השורות ברוב העמודים הוא ;17העמודים האחרים נעים בין 15לבין 19
שורות.
ייתכן שאף תרגום זה צמח בחוגים קראיים .הדרך הטבעית להסביר בתרגום המילה
'ׁ ִש ּטים' את חילופי הכתיב שנט (לה:ז) ~ ׂשנט (לה:כד) ~ סנט (לו:כ ,לא ,לו) היא
להניח ש־שנט משקפת פענוח מוטעה של سنط ,המילה שקרוב לוודאי הופיעה
באותיות ערביות במקור שעמד בפני המעתיק :המילה נקראה פעם לנכון سنط > סנט
ופעם אחרת בטעות شنط > שנט ,ובמקום לשנות את העיצור ש > ס ,הכותב ניקד ׂש
שמאלית .דוגמה נוספת אולי מתגלה ב־לו:ח אם אכן גמליין טעות במקום גמלתין
"שני כרובים" ,כלומר *جملتين המקורית (ללא נקודות דיאקריטיות) נקראה جمليين
והועברה ל־גמליין .כידוע ,השימוש באותיות ערביות אופייני לקראים ולא לרבנים.
בעד מוצא קראי מדברות גם כמה תופעות לשון' :את' לציון המושא הישיר
מתורגמת בצורה גורפת > איא החל מן הפסוק הראשון שנשתמר :לה:א 'ויקהל משה
את כל עדת בני ישראל ...לעשת אתם' > וגוק מוסי איא כל גמע בני ישראל ...
לתעמלו איא ֻהם ,שבו שתי ההיקרויות של איא סותרות את כללי התחביר הערבי.
הנטייה לתרגומים מילוליים תוך חיקוי המקור העברי מתבטאת גם במקרים
אחרים :כדי לשקף את המבנה 'ש ֵני'' ,ש ֵתי' +שם עצם ,כלומר שתי מילים ,המתרגם
מעדיף להשתמש ב־כלי (~ כלא) +שם עצם במקום בצורת זוגי בערבית במילה אחת.
אחרי כלי בא שם העצם ,בין בזוגי בין בריבוי :לו:כד 'לשתי ידותיו ושני אדנים' >
לכלי ציריה וכלי קאעדתין; לו:כח 'ושני קרשים' > וכלי אלדפיין; לז:ז 'מש ֵני ְקצות' >
מן כלי אטראף; לז:ח 'משני קצוותו' > מן כלי א ק<אציה> .השוו גם עם כינוי לו:כט
'לשניהם' > לכליהמא .אך כשבמקור העברי נמצאת צורת זוגי ללא המספר 'שניים',
אין המתרגם משתמש ב־כלי אלא רק בזוגי הפשוט :לו:כח 'בירכ ָתִים' > פי אל זאויתין;
334
