Page 343 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 343

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫לז‪:‬ו 'אמ ַתִים' > דראעין‪ .‬נראה שאין לו‪:‬א ' ָב ֵה ָּמה' > פיהמא צורת זוגי אלא חיקוי‬
‫התנועה הסופית של המקור‪ ,‬והשוו גם לו‪:‬יד 'עש ֵתי עש ֵרה ירי ֹעת' > חאדי עשר‬
‫שוקה (מספר סודר!)‪ .‬המתרגם מתרגם 'אשר' > אלדי אף אחרי זוקק בלתי מיודע‪ ,‬נגד‬
‫הכלל המקובל בערבית‪ ,‬למשל לה‪:‬כג 'וכל איש אשר נמצא ִא ּתו' > וכל אימר אלדי‬

                                                                       ‫יוגד ענדוה‪.‬‬
‫לעומת הרצון הניכר להיצמד ללשון המקור‪ ,‬יש שהמתרגם בונה את תרגומו לפי‬
‫כללי הלשון הערבית‪ .‬למשל‪ ,‬על פי רוב בענייני התאם הוא אמנם מחקה את הצורה‬
‫העברית בלי להתחשב בתחביר הערבי‪ ,‬כגון לו‪:‬יד 'עשה אתם' > עמל איא ֻהם בכינוי‬
‫מושא נפרד (במקום כינוי מושא חבור) ובריבוי על פי העברית‪ ,‬אף על פי שהכינוי‬
‫מתייחס ל־'עשתי עשרה ירי ֹעת'‪ ,‬מצב שבערבית מחייב התאם בנקבה יחיד‪  13 .‬אך‬
‫לעתים אכן נמצאת נקבה יחיד במקרים דומים‪ ,‬וזאת לפי התחביר הערבי בניגוד‬
‫לצורת הריבוי של המקור העברי‪ :‬לה‪:‬ז 'ועֹרֹת אילים מא ּדמים' > וגולוד כיבאש‬

                   ‫מוחמרה; לו‪:‬כב 'שתי י ֹדת ‪ ...‬מש ּלבֹת' > כלי צירין ‪ ...‬מווצילה‪.‬‬
‫נמצאים גם תרגומים כפולים ופירושים קצרים‪ ,‬ואף זה מתאים לשיטת הקראים‪.‬‬
‫נראה שיש להבחין בין תרגום חלופי הנפתח ב־ויוקאל "ויש אומרים" (לה‪:‬יט‪ ,‬לו‪:‬ח‬
‫וכו') לבין תוספת פרשנית הנמצאת אחרי יעני (לה‪:‬ט) או אי (לה‪:‬כג‪ ,‬לו‪:‬יב)‪ .‬כך לה‪:‬יט‬
‫'ה ְׂש ָרד' > אלושיי ויוקאל אלעושר מציע שני תרגומים חלופיים‪ ,‬כלומר אלו תרגמו‬
‫ב־ושיי‪ ,‬אחרים תרגמו ב־עושר ושני התרגומים תקפים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ב־לו‪:‬יב 'בקצה‬
‫(היריעה)' מתורגם > פי אקצי (אשוקה) אי אטרפהא הרושם הוא שאין אטרפהא‬
‫תמורת 'קצה' של המקור אלא הסבר ל־אקצי של התרגום הערבי‪" :‬ר"ל קצוותיה"‪.‬‬
‫אך ההבחנה בין תרגום כפול לבין הסבר איננה ברורה‪ ,‬שהרי בהמשך הטקסט 'קצה'‬
‫מתורגמת בשתי מילים אלו כאילו הן שוות מעמד‪ :‬לז‪:‬ז 'קצות' > אטראף לעומת לז‪:‬ח‬
‫'משני קצוותו' > מן כלי א ‌‌ק<אציה>‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬לו‪:‬כ 'הקרשים' מתורגם > אתכאתיג‬
‫עם תוספת בין השיטין שלשונה כנראה ויוקאל אדפוף‪ .‬אכן תרגום 'קרשים' בטקסט‬

‫זה נע בין תכאתג = تخاتج לבין דפוף = دفوف; עיינו בהערה על אתר‪ ,‬ושם מקרים‬

                                             ‫נוספים של אי־אחידות באוצר המילים‪.‬‬

‫רוב המקרים של ض‪/‬ظ מתועתקים בטקסט זה ב־צ‪/‬ט בהתאמה‪ ,‬בדרך כלל מנוקדות‪,‬‬

‫‪ 1	 36‬לתרגומנו עמל איאהם המלאכותי השוו את תרגומו הטבעי והקולח של רס"ג צנעהא‪ ,‬המתרגם‬
‫למילה אחת ולפי כללי ההתאם בערבית; השוו גם להלן בטקסט ב‪ 3‬איוב כז‪:‬יא אדול איאכום ‪...‬‬

                                                                                ‫יעני א ּדולכום‪.‬‬

‫‪335‬‬
   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347   348