Page 335 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 335

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫‪4‬‏‪ 	.‬הלכו א ָחיו <ונפלו לפני‌>ו ואמרו הנה אנחנו לך לעבדים ‪<+‬ויאמר> [נ‪:‬יט] ואמר‬

                                                                             ‫להם יוסף אל תיראו‬

‫‏‪ .	5‬הנה אני ‪  12‬ירא‪ ,‬איר<‌א ‪  12‬אלהים ‪ . . .‬ואתם [נ‪:‬כ]> ואתם חשבתם עליי הרעה‪ ,‬רוע‪,‬‬

                                                                             ‫והנה ה‘ חשבו‬

‫‪6‬‏	‪ .‬לטובה למ‌<ען יעשה כיום הז‌>ה שיחייה עם רב‪ ,‬גדול ועתה [נ‪:‬כא] ועתה אל תיראו‬

                                                                             ‫כי אני‬

‫‏‪ .	7‬אכלכל‪ ,‬אזון‪ ,‬את‌<כם ואת ט>‌פכם וניחם אותם ודיבר על ליבותיהם‪ ,‬ר"ל פייס‬

‫‪8‬‏‪ 	.‬את רוחם ויש‌<ב [נ‪:‬כב] ו ָישב יוס‌>ף במצרים הוא ובית אביו וחי יוסף ק"י שנים‬

                                                                   ‫וירא [נ‪:‬כג] ‪<+‬וראה> יוסף‬

‫‏‪ .	9‬לאפרים בנים שי‌<לשים‪ ,‬בנ>‌י ג' דורות‪ ,‬וגם כן בני מכיר בן משכיח ‪ֻ  12‬י ְּלדו על‬

                                                                             ‫ברכי‬

‫‪ 	.10‬יוסף‪ ,‬ר"ל גידל‌<ם ויאמר י' אל א‌>חיו אני(!) מת [נ‪:‬כד] ואמר יוסף ל ֶא ָחיו אני מת‬

                                                                   ‫והנה אלהים פקוד יפקוד‬

                                                                             ‫‪ 	.11‬אתכם‬

                     ‫‪}...‬‬               ‫‪				...‬‬                              ‫‪12‬א‪		...{	.‬‬

‫‪12‬ב‪ .‬ויעלה אתכם מן הארץ הזאת אל ‪<+‬ה‌>ארץ אשר נשבע לאברהם לי ‌צ(חק) ולי ‌ע(קב)‬

                                                                             ‫וישב‌<ע> [נ‪:‬כה]‬

                     ‫‪12‬ג‪ .‬והשביע יוסף את בני ישראל לאמור הנה ה‘ פקוד יפקוד אתכם‬

                                                                             ‫‪12‬ד‪}... 	... 	...{ .‬‬

                     ‫‪ .	11‬ותעל‌<ו א>‌ת עצמותיי מכאן‪ ,‬מן המקום הזה וימת [נ‪:‬כו] ומת יוסף‬

                                    ‫‪ .	12‬בן ק"י שנים ושימרו אותו באלווי והושם בארון במצרים‬

‫אני“‪.‬‬  ‫ירא‬  ‫” ָירוא‬  ‫أ�ذعر‬  ‫ذع ًرا‬  ‫גם‬  ‫אפשר‬  ‫על“)‪.‬‬  ‫מורא‬  ‫”מטיל‬   ‫’הְאמובַנשׁנ”ֶנ�הוה‘אَ‌ذ(ם>ا)‌ُ ِمאعَنٌנرי أٍّ�‪ْ.‬سذ‪.َ .‬ع”?ُر“מ‪(.‬שבכהיוחר“אעתל” ָי ֵפריאבמרןא“ ושילתא‬  ‫‪	127‬‬
                                                           ‫מא‪:‬נא‪.‬‬                                                                                                       ‫‪1	 28‬‬
                                                                                                                                                                        ‫‪1	 29‬‬

‫‪327‬‬
   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339   340