Page 334 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 334

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫‪4‬‏	‪ .‬אנטלקו אכות!י!ה <ווקעו בינידי‌‌> ֯ה וקאלו הודא נחין לך לעביד ‪<+‬ויאמר> [נ‪:‬יט]‬
                                                    ‫וקאל להום יוסף לא תכא ֯פ ֯ו‬

‫‏‪ .	5‬פאן אנא ‪<+  12‬ד‌‌>ער ‪  12‬אד ֯‌ע‌<ר אלה ‪ . . .‬ואתם> [נ‪:‬כ] ואנתם חסבתם עליי ארדאה‬
                                                ‫מסאה ואן אלה חס ֯ב ֯ה ?<לכירה>?‬

‫‏‪{ .	6‬חסבה} לכירה ל ‌ק‌<בל יעמל כהדא אליו‌>‌ם ליחיי שעב כתיר כביר ועתה [נ‪:‬כא]‬
                                                         ‫ואלאן לא תתקו פ ֯‌א‌<ני	>‬

‫‪7‬‏‪ 	.‬אעול אמון אי ‌א‌<כם ואיא אט‌‌>פאלכום ועזא איאהום ואתכלם עלא קלובהום יעני טי ֯י ֯ב‬
‫‏‪֯ 	.8‬באנפסהום וי ֯‌ש‌<ב [נ‪:‬כב] וגלס יוס‌>‌ף במצר הו ובית אביה ו ‌‌ע[ ‌א]‌ש יוסף ק"י סנין‬

                                                        ‫וירא [נ‪:‬כג] ‪<+‬ורא> יוסף‬
‫‪9‬‏‪ 	.‬לאפרים בנין ת‌ו‌<אלת אבנ‌>‌ ֯א ג' אגיאל תם איצא בני מכיר בן מנסי וולידו עלי‬

                                                                         ‫רכבתיי‬
‫‪ 	.10‬יוסף יעני רבא ‌ה‌<ם [וי‌>‌ ֯אמר] יוסף אל ‌א‌<חיו אני(!) מת [נ‪:‬כד] ‪1[  12‬‏ ‌א]‌וקאל יוסף‬

                                      ‫לאכותוה אני מיית ואן אלה תפקד יתפקד‬
‫‪ .	11‬איאכום ‪ [  13‬‏‪‌ 3‬ב]‌פלת ֯צע ֯י ֯‌ד‌<ון אי‌‌> ֯א עטאמי מן ההונא מן הדא אלמוצע וימת [נ‪:‬כו]‬

                                                                      ‫ומאת יוסף‬
                                 ‫‪ .	12‬בן ק"י סנין וצברו איאה וצייר פי צנדוק במצר‬
      ‫[‪1‬‏ ‌ב]‌‪12‬א‪{[ .‬וקאל יוסף לאכותה אני מיית ואן אלה תפקד יתפקד איאכם ויצעד}‬
‫‪12‬ב‪‌ [ .‬‏‪]‌2‬ויצעד איאכם מן ה ֯דה אלאר ׄץ אלי ‪‌ +‬א‌<ל‌‌>ר‪ׄ ‬ץ אלדי אקסם לאברהם ליצ וליע‬

                                                                ‫‪+‬ויש ‌ב‌<ע [נ‪:‬כה]>‬

‫‪ 	127‬לאור לשון השאלה של המקור ייתכן שיש להבין *אאנא ”האם אני ‪ ,“?...‬והשוו לעיל בהערה‬
                                                                                   ‫לפסוק לז‪:‬לב‪.‬‬

‫‪ 	128‬גרסת כתב היד פאן אנא ער איננה מובנת לנו ושחזרנו ‪<+‬ד‌‌>ער משורש ׄדע”ר ذعر ” ָי ֵרא“‪ ,‬המשקף‬

‫הבנת ’התחת‘ שבפסוקנו כגזורה מלשון חת”ת‪ׄ .‬דע”ר כתרגום של חת”ת רגיל‪ ,‬עיינו למשל לעיל‬
‫בגלוסרים א‪3‬‏ ירמיהו יד‪:‬ד‪ ,‬מו‪:‬ה; א‪5‬‏ תהלים פט‪:‬מא ובתרגום ב‪1‬‏‪/‬א דברים לא‪:‬ח‪ .‬ראו גם גלוסר‬
‫א ‏‪ 4‬יחזקאל כא‪:‬כ ’אבחת‘ > דוער ”חיתית“‪ .‬הבנה זו לפסוקנו נמצאת כבר בת”א (’דחלא‘) ובדומה‬

‫בת"י‪ ,‬בערבית־היהודית אצל רס”ג (אתקי ~ א ׄכאף) וכן בתרגום השומרוני (خائـف)‪ .‬השוו אלפאסי‪,‬‬

            ‫ׄגאמע א ‪ 596‬בהערות לשורות ‪ 10‬ואילך‪ ,‬ושם רד”ע (בלאו‪ ,‬מילון ‪ׄ ~ = )246‬דע”ר‪.‬‬
‫‪ 	129‬הסופר טעה בהבאת דיבור המתחיל‪ .‬זאת אולי מכיוון ש־’יוסף‘ שימש הן כתרגום (יעני רבאהם‬
‫יוסף) והן כדיבור מתחיל (ויאמר יוסף אל אחיו)‪ .‬הוא הוסיף תיקון בין השיטין (נראים שרידים‬

                                                               ‫של ויאמר) והאריך עד אנ‌י‌(!) מת‪.‬‬
‫‪ 1	 30‬מ־יתפקד איאכום (ויצעד) (פסוק כד) דילג הסופר ל־יתפקד איאכום (פלתצעידון) (בפסוק כה)‪.‬‬
‫את התרגום המלא הוסיף (עם חזרות) בין השיטין בשורות ‪12‬א ‪12 -‬ב‪ .‬יש לקרוא לפי הסדר‬

                                                       ‫המסומן [ ‏‪1‬א‪1 ,‬‏ב‪ ,‬‏‪3 ,2‬‏א‪3 ,‬‏ב] וכך תרגמנו‪.‬‬

                                                                          ‫‪326‬‬
   329   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339