Page 366 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 366
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב
ובעקבות טעות חמורה זו בלי לשים לב העביר את המילה לאותיות עבריות בצורת
עקלוה ,שפירושו " ׂשכלו" (עיינו במבוא §1.7סעיף א).
מקרים נוספים של העברה שגויה מאותיות ערביות מופיעות בהערות למהדורה:
א:יט ,לב; ח:יב ,יד ,טו ,כז; ט:טז; יד:ו ,ז ,יד; טו:ל ,לג; טז:ג ,ה ,ט ,כה; יז:א ,יג ,כב;
יח:כד .ברשימה זו דוגמאות מסוגים שונים ובדרגות שונות של ודאות .מעניין במיוחד
משלי א:יט 'את נפש בעליו יקח' > אין מא נפס צאחבוה יכו! ּד! ,המעיד על כך
שתרגומנו עבר שלבי התפתחות קודמים לפני התגבשות הנוסח שבידינו .נראה שיש
> והועתק أ�نا נקרא דיאקריטיות נקודות ללא כדלקמן: לשחזר
[ ]1
'את' > إّيا
> שלא הובן ו"תוקן" כביכול אאננאמא" إאّنנمיا",, [] 2
שפורק לשתי מילים > [ ]3
أ�نا שבו ב־ח:יד, הפוך בכיוון נמצא בלבול אותו כ־أ�نا. הובן מא. אין [] 4
שב־Vorlage במקרה
זה إّيا
"אני" ,שללא ספק עמד ב־ Vorlageבלי סימנים מבחינים ,נקרא בטעות إ ّيا והועבר >
איא ,שאין לו כל מובן בהקשר הנידון.
השימוש באותיות ערביות וכן במילה איא כתרגום של 'את' רומזים בכיוון הקראים.
התרגום של 'את' ב־איא קבוע בטקסט זה ,לא רק של 'את' המציין את המושא הישיר
('את/אותו') ,כגון א:כג 'אודיעה דברי אתכם' > אועריף ִכלמאתי איאכום ,אלא אף
כשמשמעותה היא "עם" ('אתִ /א ּתו') :ג:לב 'ואת ישרים סודו' > ואיא אלמוסתקימין
סירוה; יז:כד 'את פני מבין חכמה' > אייא וגה [א] ׄדיהן אלחיכמה.
לקו לשון קראי זה יש להוסיף הן את אייס כתרגום אוטומטי של 'יש' ,כגון
ג:כח 'ויש אתך' > ואיס מעך; טז:כה 'יש דרך' > אייס טריק; יח:כד 'ויש אוהב' >
ואייס מוחיב ,הן את השימוש בצורת taf ʿalnaתפעלנה בהתאם לצורות פועל בגוף
נסתרות במקרא :ו:כח 'ורגליו לא ִת ָּכֶוי ָנה' > וריגליה לא תכתוינה .צורות כגון אלה
מלאכותיות הן ואינן קיימות בערבית הרגילה ,שבה צורת הנסתרות בעתיד היא
;yaf ʿalnaתן דעתך כי בהשפעת העברית והערבית הקלסית ה־( aהקצרה) הסופית
של taf ʿalnaנשתמרה ובהשפעת הכתיב העברי נכתבת ב־ה 17 .
על פי אוצר המילים של התרגום נראה שמקורו במזרח .בכיוון זה רומזות כמה
מילים בעלות זיקה זו או אחרת לארמית :ח:יח 'וצדקה' > וצדיקות; טו:כט 'רחוק' >
רחיק; טז:ב 'תֹ ֵכן' > מוטפיס; יח:כ 'תבואת' > ד ׄכל; עיינו בהערות על אתר.
1 70כתיב ב־א נמצא אולי משלי ו:יח; עיינו בהערה שם.
358
