Page 367 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 367
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב
כתב היד מבחין בין עיצורים שונים באמצעות סימן דיאקריטי .הסימן הדיאקריטי
(שאין השימוש בו שיטתי לגמרי) הזה בדרך כלל איננו בצורת נקודה עילית (כפי
שהדפסנוהו) אלא קו אלכסון קצר .באותיות ד ,כ ,ת הסימן הדיאקריטי מופיע
כבערבית היהודית התקנית (וכן בדומה לשימוש ברפה בעברית) ומציין מבטא חוכך:
ذ/ض/ظ > ׄד ,خ > ׄכ ,ث > ׄת; דל"ת רפה מסומנת אף בדיבור המתחיל העברי ו:כה
'תחמ ׄד' .על פי עיקרון זה מתועתקת כאן غ > ׄג ,ואילו ג = ج היא בלתי מנוקדת
(וזאת בניגוד להבחנה של הכתיב הסטנדארטי ,שבו בדרך כלל ׄג = ج ו־ג פשוטה ללא
נקודה = غ) .במקביל ,המבטא הפוצץ עשוי להיות מסומן על ידי דגש קל ,דוגמת ג:יח
ללמו ּתש ּדדין = للمتش ّددين.
יש שהסופר אינו טורח להוסיף את הסימן המתבקש ויש שמופיע סימון שגוי.
המקרים ג:כה י ׄגו = يجيٸوا ,ו:כו ׄגהה = جهة ,שם כח אל ׄגמר = الجمر חריגים ואולי
אינם מכוונים; בעוד ש־יז:כג יכו ׄד = ياخذ כתוב נכון ,ב־א:יט אותה מילה מופיעה
כ־יכו ּד עם דגש מוטעה.
בטקסט הערבי נמצאים ניקודים טברניים בודדים :א:יז ,כה ֻכל; א:כא ֵראס; א:כג
ִכלמאתי; ג:יט ִבל ִחכמה; ג:כה ַאי; י:ד ֻהוא; י:ה פעמיים ִמן (= َم ْن) ,וכן גם יד:טו ,טז:ט
ִמן (= ِم ْن) ועוד .כפי שמראות הדוגמאות ,אין בניקודים אלו תועלת רבה ,ובמקרה
של ִמן הוא אפילו מפריע.
שם ה' (אלה וכו') כתוב בטקסט זה בסימן המיוחד במקום ־ה; עיינו בהערה לפסוק
טו:לג.
כתב היד כתוב בכתיב פונטי על כל פרטיו ודקדוקיו ,וכמעט אין ניכרות בו כל
השפעות של הכתיב התקני .ההבדל בעניין זה בין ב ,1תרגומי התורה ,לבין ב,2
תרגום זה למשלי ,ניכר מאוד .בעוד שתרגומי התורה נמצאים בתהליכי התאמה
לכתיב התקני ,התרגום למשלי נשאר כמעט בלבושו הפונטי המקורי .ייתכן שהסיבה
היא שבשל ריבוי השימוש בתורה בבית הכנסת הטקסט עבר שינויים ותיקונים ,ואילו
בספר משלי לא הרבו להשתמש ,התרגום היה חשוף פחות ולא הועתק לעתים קרובות,
ועל כן הנוסח שמר יותר על צורתו המקורית .השוו גם להלן במבוא לטקסט ב6
(תרגום שירות התורה).
סימון ض/ظ תמיד באמצעות ד (על פי רוב מסומנת בסימן מעליה) להוציא
ג:יט 'ארץ' > אלאר ׄץ 17 .גם כתיב תווית היידוע לפני אותיות שמש פונטי לאורך
1 71לא ברור כיצד לפרש יד:יח ' ַי ְכ ִתר ּו' > יחפצו.
359
