Page 368 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 368

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‬

‫הטקסט פרט ל־ג‪:‬כז ללטאיק " ָ‌ל‌(אל) הכול יכול"; ג‪:‬לב אלראיג "הסוטה" ו־ט‪:‬יד‬
‫אלנידא "הקריאה"‪ ,‬אך לאור העובדה שהטקסט הועבר בוודאות מאותיות ערביות‪,‬‬
‫אין תמה שכתיב התווית נשאר פה ושם לפי הכתיב של ה־‪ Vorlage‬הערבי‪ .‬כתיב‬
‫סיומת הנקבה בסמיכות הוא ־ת כגון ג‪:‬יח שיגרת אלחיאה; ו‪:‬כד למראת צאחיבוה;‬
‫ח‪:‬יג מכאפת ארב ועוד הרבה‪ .‬אין דוגמה בטוחה של הכתיב ־ה במעמד זה‪ .‬באשר‬
‫לציון התנועות והשימוש באמות הקריאה‪ ,‬כתיב התרגום אולי פחות שרירותי מאשר‬
‫בטקסטים אחרים‪ ,‬אך סימני ההיכר של הכתיב הפונטי ניכרים בו ברורות גם בנידון זה‪.‬‬

‫התרגום נוטה למילוליות בעקבות המקור העברי‪ .‬המתרגם מחקה לא רק צורות‬
‫ומבנים עבריים אלא אף שורשים עבריים‪ ,‬או על ידי חידוש שורש ערבי על פי‬
‫העברית‪ ,‬או על ידי השימוש המכוון במילה ערבית המזכירה את צליל המקור‪ :‬א‪:‬כ‬
‫'ברחבות' > ופיריחב; ג‪:‬כ 'ירעפו' > תוראעיף; ח‪:‬כה 'גבעות' > אלגיבאע; יד‪:‬טו‬
‫'וערום' > ואלערים ובדומה שם יח 'וערומים' > ואהל אלעראמה‪ .‬השוו גם את חיקוי‬

                                                     ‫הצליל טז‪:‬כד 'מתוק' > מ ׄדאק‪.‬‬
‫לתרגום למשלי שלפנינו דמיון בולט באוצר המילים לתרגומו של רב סעדיה גאון‪,‬‬
‫ונראה לכאורה שהגאון הכיר ואף השתמש בתרגום מעין זה‪ .‬רס"ג רומז‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫לתרגום מסוג זה בפירושו למשלי יט‪:‬א‪ .‬שם תרגם הגאון 'כסיל' > ׄדו אתכאל "בעל‬
‫ביטחון" והביע את התנגדותו לפירוש המילה בהוראת "סכלות‪ ,‬טיפשות" ( ׄגהל) הרווח‬
‫בקרב ההמון (אלעאמ ﬞה)‪ .‬דווקא הבנה זו היא היא שמופיעה עתה בתרגום שלפנינו‬
‫בפסוק הנדון‪' :‬והוא כסיל' > והו אחמק "והוא טיפש"‪ .‬מסתבר איפוא שתרגומנו מייצג‬
‫את התרגומים העממיים שנגדם יצא הגאון (והשוו לעיל במבוא בהערה ‪ .)105‬קשר‬
‫נוסף בין תרגומנו לבין תרגום הגאון מתגלה בפירוש השורש העברי פר"ע‪ ,‬שבטקסט‬

‫הפונטי שלפנינו (משלי א‪:‬כה; טו‪:‬לב) הוא ׄגר"ב = غرب‪ ,‬ואילו אצל רס"ג הגרסה היא‬
‫ׄג ׄד"ב = جذب‪ .‬חילופים אלו מעוררים את הרושם של מסורת אחת (הכתובה באותיות‬

‫עבריות) שהתפצלה‪ ,‬וכך מעידים על גלגולי הנוסח לא רק בשלב העברתו מאותיות‬
‫ערביות אלא גם לאחר מכן במסירתו באותיות עבריות; עיינו בהערות על אתר וכן‬

                                                          ‫הדיון לעיל במבוא ‪.§2.1.1‬‬
‫בדרך כלל התרגום‪ ,‬כאמור‪ ,‬מילולי למדיי וצמוד ללשון המקור‪ ,‬אלא שהמתרגם‬
‫מרבה להוסיף את תווית היידוע למילים שבמקרא אינן מיודעות (וזאת על פי סגנון‬
‫ספר משלי)‪ ,‬למשל ג‪:‬טז 'עשר וכבוד' > אל ׄגינא ואלכרם; שם‪:‬כ 'תהומות' > אל ׄגומר =‬

‫الغمر‪' ,‬ושחקים' > ואשוהיק = والشواهق‪ .‬הוא עשוי גם להוסיף את ו החיבור‪ ,‬למשל‬

‫ג‪:‬טז 'בשמאולה' > ופי שימאלהא‪ .‬רק לעתים רחוקות התרגום חופשי‪ :‬יט‪:‬ג 'ועל‬

                                                                          ‫‪360‬‬
   363   364   365   366   367   368   369   370   371   372   373