Page 407 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 407

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‬

‫לא רק להבהרת עניין הכתוב אלא גם להבהרת לשון פירושו של המתרגם‪ .‬כך הוא‬

‫נוטה להתחיל בתרגום מילולי ולהמשיך מיד ב־יעני "כלומר" ואחריה תרגום בערבית‬

‫מובנת יותר‪ ,‬פחות תרגומית‪ .‬למשל כא‪:‬ו 'ואחז בשרי פלצות' > ויחיז בשרי אלקלק‬

‫למשלב‬   ‫הצליל של 'אחז' ושייך‬  ‫הארלגקיללקהכישאהכומידר=י يח أ�יז‪,‬خذש(הושיאמחויקלובי‬  ‫יעני יאכוד בשרי‬
‫שאיננה‬                                                                             ‫התרגומי‪ ,‬במילה‬
        ‫שאת בשרי = بشرى‪,‬‬

‫מקובלת בערבית בהוראת "בשר"‪ ,‬הוא לא החליף ב־لحم הצפויה); כא‪:‬ט 'בתיהם שלום‬

‫מפחד' קודם > ביותהום סלאם מן פזע בתרגום מילולי (سلام)‪ ,‬ומיד אחר כך יעני אן‬

‫ביותהום סאלמה מן פזע בלשון טבעית יותר (سالمة)‪ .‬התרגום המילולי של כז‪:‬יא‬

‫'אורה אתכם' > אדול איאכום איננו מתאים לכללי הערבית ועל כן המתרגם מפרשו‬

‫בהמשך (פעמיים) יעני א ּדולכום עם כינוי חבור כמקובל‪  25 .‬דרך זו מזכירה את שיטת‬

‫הקראים‪ ,‬למשל יפת בן עלי‪ ,‬שתרגם את נוסח המקרא פעמיים זו אחר זו במקביל‪,‬‬

‫פעם ראשונה בתרגום מילולי הצמוד למקור ופעם שנייה בערבית רגילה וחופשית‬

                              ‫יותר; השוו לעיל במבוא ‪ §2.2.1‬בסוף‪.‬‬

‫המתרגם‪ ,‬מן הסתם קראי‪ ,‬היה איש משכיל‪ ,‬המצוי היטב לא רק במקרא אלא גם‬

‫בספרות התיאולוגית המוסלמית (‪ ,)kalām‬שהרי הוא רומז לבעיות דתיות־פילוסופיות‬

‫ודן בהן בהרחבות קצרות לתרגומו‪ .‬ב־כא‪:‬טו הוא יוצא נגד אלדוהרייה = الدهر ّية‬

‫(‪ ,)al-Dahriyya‬הזרם המטריאליסטי הידוע בתרבות האסלאם הדוגל בחומרנות ‪ -‬גם‬

‫רס"ג מתפלמס נגד תפיסותיהם של אנשי תנועה זו; עיינו בהערה למקום‪ .‬המחבר‬

‫עצמו מאמין בבחירה חופשית באשר למעשים הטובים והרעים‪ .‬לפי פירושו ל־כו‪:‬ז‬

‫האל בורא בכוחו בלבד‪ ,‬מבלי להזדקק לשום מתווך‪ ,‬וזאת בניגוד למעשי הברואים‪.‬‬

‫על פי רמזים אחדים נראה שהתרגום ממוצא מזרחי‪ .‬בהשתמרות התנועה ‪ u‬של‬

‫הסופית בעבר מדבר (פעם אחת בלבד‪ :‬כא‪:‬ו 'ונבהלתי' > ודהישתו = ودهش ُت‪ ,‬לעומת‬
‫ׄדכרת = ذكر ُت ישר לפניו) נמצא אולי התיעוד הראשון של קו לשון חשוב‪ ,‬האופייני‬

‫ללהגי ‪ qǝltu‬העיראקיים‪ ,‬ובין אלו גם להגי היהודים‪ .‬עוד בתחום התנועות‪ ,‬הצורה‬
‫כז‪:‬יג אלניס "האנשים" באמאלה (‪ ,nēs ~ nīs‬המתחלפת כ‪:‬כה; כא‪:‬לג עם אלנאס‬
‫ללא אמאלה = ‪ )nās‬מתאימה היטב לרקע מזרחי‪ .‬צורות ריבוי העתיד בסיומת ־ון‬
‫מתאימות אף הן לבבל‪ ,‬בייחוד כשהן בניגוד למקור העברי כגון כא‪:‬כ 'יראו' > ירון;‬
‫כז‪:‬יב 'תהבלו' > תהבון‪ ,‬אך יש לציין שסיומת ארוכה זו מתחלפת עם הצורה הקצרה‬
‫־ו (כא‪:‬יג‪ ,‬טו‪ ,‬טז וכו') והסיומת הקצרה אף שכיחה יותר‪ .‬לעתים תפוצת הצורות‬

        ‫‪ 2	 54‬השוו לעיל בטקסט ב‪1/‬ד שמות לו‪:‬יד עמל איאהם‪ ,‬לעומת רס"ג צנעהא‪.‬‬

‫‪399‬‬
   402   403   404   405   406   407   408   409   410   411   412