Page 408 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 408

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‬

‫נקבעת על פי העברית‪ :‬כא‪:‬יא 'ישלחו' > יבעתו‪ ,‬אך באותו הפסוק 'ירקדון' > ירקוצון‪.‬‬
‫מלבד תופעות דקדוקיות אלו אפשר להצביע גם על השימוש במילה הם "גם" (כא‪:‬ז)‪,‬‬

               ‫השאולה מן הפרסית‪ ,‬אף על פי ששימוש זה מוכר גם בארץ ישראל‪.‬‬
‫השפעה ארמית ברורה משתקפת בציון המושא הישיר על ידי כינוי מוקדם ‪ +‬ל‪−‬‬
‫בכתיבה חופשית בהסבר ל־כו‪:‬ה 'הרפאים יחוללו'‪ :‬יעני יאכו ׄדהום אלטלק לל ִגבארין‬
‫"ר"ל יאחזו בהם חבלי הלדה ַבגיבורים"‪ .‬גם הכינוי המוקדם בהסבר הפסוק כו‪:‬יא יכון‬

‫לוה ליסקף אשיא תמסיכוה "יהיו לו לגג (له للسقف) דברים שיחזיקו אותו" מתאים‬

‫לתחביר הארמית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בתחום אוצר המילים אין השפעת הארמית בולטת;‬

‫עיינו בהערות ל־כ‪:‬כב שידת גדבוה = ش ّدة غضبه ו־כו‪:‬ו 'לאבדון' > ליאב ּדאן‪ .‬בתרגום‬

‫לפסוק כו‪:‬יג נמצאת נגר "בריח"‪ ,‬ולאור העובדה שמילה ארמית זו איננה מתועדת‬
‫(לפחות עד כה) מחוץ לארץ־ישראל‪ ,‬אפשר לטעון‪ ,‬אמנם רק כ־‪argumentum ex‬‬
‫‪ ,silentio‬שתרגומנו אף הוא ארץ ישראלי‪ .‬בכל זאת סביר להניח שמקור הטקסט‬

                                        ‫בבבל‪ .‬נראה גם‪ ,‬כאמור‪ ,‬שמחברו היה קראי‪.‬‬

‫נקודה מעל לאותיות ד‪ ,‬כ‪ ,‬ת מציינת מבטא חוכך ונקודה בתוכן (ר"ל דגש קל) מבטא‬

                                                                                         ‫פוצץ‪:‬‬

‫ׄד = ذ‪/‬ض‪/‬ظ‪ּ ,‬ד = د (כ‪:‬כא‪ ,‬כא‪:‬יג‪ ,‬כו‪:‬יא ׄדא�ּך = ذاك‪ ,‬כח‪:‬א ל ׄדהב = لذهب; כא‪:‬ט‬

‫כז‪:‬יח וכלמ ׄדלה =‬         ‫وקكׄاדلי ׄمבכظ ّل==ة;قخضכ(‪:‬يככואب‪,:‬מכ ּכדדו‪:‬פוזו‪,‬ןאלט=מمוא ׄ‌دל‌ךف(و=א‌‌)نو‪,‬רا ׄلדُכم ّא=خ‪,:‬יالדاכرנא‪:‬רضלי;ּגדכ=‪:‬אלنכ ׄرכדيרدיא)‪.‬ל=ׄדالהاרخر=ىال);ظ ּهכر‪=,‬‬

‫ك (כ‪:‬יז ַּכ ּד = ك ّد‪,‬‬

‫‪-‬‬  ‫ر ّجته‬  ‫=‬  ‫(ר ִג ּתוה‬  ‫ت‬  ‫=‬  ‫ּת‬  ‫والثرى);‬  ‫=‬  ‫ואל ׄתרא‬       ‫כא‪:‬כו‬  ‫ن ّثى‪,‬‬  ‫=‬  ‫נ ׄתי‬  ‫כו‪:‬ט ר ּכם = ركم)‪.‬‬
                                                                                         ‫ׄת = ث (כא‪:‬ד‬

                                                                                         ‫הדוגמה היחידה)‪.‬‬

‫غ מתועתקת ב־ ׄג בנקודה עילית (כ‪:‬כח ׄג ׄדבוה = غضبه; כו‪:‬ח ׄגמאם = غمام)‪ ,‬ואילו‬
‫ج > ּג‪ִ /‬ג בנקודה בתוך האות (כא‪:‬ו ּגסומו = ج ُسموا‪ ,‬כא‪:‬טז ּג ּו ּדהום = ُجودهم) או (וזה‬

     ‫שכיח יותר) מתחתיה (כא‪:‬כה ינ ׄד ִגעו = ينضجعوا‪ ,‬כו‪:‬ה לל ִגבארין = للج ّبارين)‪.‬‬

‫כרגיל בטקסטים ערביים־יהודיים אין הקפדה שיטתית בשימוש בסימנים‬

‫הדיאקריטיים‪ .‬לעתים הסימון אף שגוי‪ :‬בציון המילה המתרגמת כא‪:‬כג 'שלאנן' נפלה‬

‫טעות ובמקום מו ׄדע (מן הסתם בלבול עם موضع "מקום" השכיח יותר‪ ,‬למשל כח‪:‬א‬
‫ומו ׄדיע) יש להוריד את הנקודה ולהבין مو ّدع "שאנן"‪ .‬יש גם שהניקוד מיותר‪ :‬כ‪:‬כה‬
                                                                           ‫היי ּב = َه ْيب; כו‪:‬י ׄפרא ׄג =‬
   ‫יכול"‪.‬‬     ‫לכל‬  ‫"האם‬      ‫‪hal‬‬    ‫‪liṭṭāʾiq‬‬  ‫ِلل ّطائق‬  ‫هل‬  ‫=‬     ‫فراغ‪.‬‬
                                                                           ‫דגש חזק נמצא כא‪:‬כב‬
                                                                ‫הלי ּטאיק‬

                                                                                         ‫‪400‬‬
   403   404   405   406   407   408   409   410   411   412   413