Page 413 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 413

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‬

              ‫ב ‪3‬‏ ‪ -‬ת ר ג ו ם ע ם פ י ר ו ש י ם פ י ל ו ס ו פ י י ם ל ס פ ר א י וב‬
                         ‫[כ‪:‬יז(?) ‪ -‬כא‪:‬לג‪ ,‬כה‪:‬ה ‪ -‬כח‪:‬א]‬

                          ‫ד ף א [ א י וב כ ‪ :‬י ‌ז‌( ? ) ‪ -‬כ א ‪ :‬ל ג ]‬

                                                                                      ‫עמ' א‬
‫‪1‬‏‪[<	.‬איוב כ‪:‬יז(?)]	  >‬
 ‫‪2‬‏‪ . . . .>. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .<	.‬עליהם ולא <‪>	. . . . . . . . . .‬‬

           ‫‪3‬‏‪<	.‬משיב יגע [כ‪:‬יח] ‪ . .>. . . . . . . . . . . . . . .‬עמל הדלים ויגיעתם‪ ,‬ר"ל‬
      ‫‏‪? >. . . . . . . .<. . . . .>. . . . . . . . . . . .<	.4‬ישיב? תמורתו על מה שלקח הנהו‬
‫‏‪‌>‌. . . . . . . . . . . .<	.5‬הם‪ .‬ועל פיו אשר אמר כי רצץ [כ‪:‬יט] כי עשק עזב דלים‪ ,‬ר"ל‬

                                                                          ‫מי ש‪-‬‬
             ‫‪6‬‏‪ֲ <	.‬ע ָשק ֹו ֲע ָזב‌>‌ ֹו דל‪ ,‬ועוד אמר בית גזל ולא יבנהו כי לא [כ‪:‬כ] כי לא‬
            ‫‏‪ָ <	.7‬ידע שלוה> בבטנו !ו!חשקו‪ ,‬ותשוקתו‪ ,‬לא י ַשלחהו‪ ,‬ר"ל לא ימלטהו‬
     ‫‏‪<	.8‬אין שריד [כ‪:‬כא] אי‌>‌ן שריד למאכלו‪ ,‬ר"ל לא שרד א�וֹ כלו‪ ,‬ר"ל לא נמ ַלט‬

               ‫‏‪<	.9‬ה ָר ָשע מן> העונש‪ ,‬ועוד על כן לא יתמיד טובו‪ ,‬ר"ל אותו הטוב‬
    ‫‪<	.10‬לא ית‌‌>מיד   מפני שה' הרי יתפסהו במלאת [כ‪:‬כב] במלאות סיפוקו ֵי ַצר לו‪,‬‬

           ‫‪<	.11‬ר"ל> (ב‌‌)היגמר‪ ,‬כשאובד מה שהיה עמו ֵי ַצר לו‪ ,‬כל ַיד ָע ָמל תבואנו‬
   ‫‪<	.12‬יהי למ‌‌>לא [כ‪:‬כג] יהיה כדי שימלא בטנו ישלח בו חוזק זעמו‪ ,‬ר"ל ה' ישלח‬

      ‫‪<	.13‬בו חוזק ז‌>‌עמו‪ ,‬וימטיר עליהם במלחמותיו‪ ,‬ימטיר עליהם את מלחמותיו‬
       ‫‪<	.14‬יברח מנשק> [כ‪:‬כד] יברח מנשק ברזל תחליפנו קשת נחושת שלף [כ‪:‬כה]‬

                 ‫‪<	.15‬שלף ויצא> מן הגב‪ ,‬ר"ל החץ אשר ירה אותו נחת בבטנו ויצא‬
               ‫‪ 	.16‬מן <גבו‪ ,‬ו‌>‌צהוב מן ממררתו ילך עליו מורא‪ ,‬ר"ל ייְראו האנשים‬
          ‫‪ 	.17‬ממה שפגע בו כל חשך [כ‪:‬כו] כל חושׁ ֶ�ך טמון לצפונותיו תאכלהו אש‬

‫רס”ג תרגם אף הוא את ’יחיל‘ בלשון צבר‪ ,‬אך נראה שהבינ�וֹ בהוראה ”ייחל = ציפה ל־“ ותרגם >‬       ‫‪	1‬‬
‫לא יצבר להם ׄכירא ”לא יצפה (ה‘) מהם לטוב“‪ ,‬כש־צבר מתפקד כפועל יוצא ו־ ׄכירא כמושאו‬
‫הישיר; קאפח תרגם ”לא יאריך בידו טובו“‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אלפאסי‪ׄ ,‬גאמע א ‪ 88‬שורה ‪ ,144‬בדומה‬
‫לתרגומנו‪ ,‬הבין את ’יחיל‘ כפועל עומד שנושאו ’טובו‘ ופירש > פל ׄדלך לא י ׄתבת עליה נעמתה‬

                                             ‫ולא ׄכירה ”ולכן לא יתמיד עליו חסדו ולא טובו“‪.‬‬

‫‪405‬‬
   408   409   410   411   412   413   414   415   416   417   418