Page 429 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 429

‫שים ו ר י פו ם י מ ו גרתב ‬

‫באש‪::‬ב‪87‬ה‪21‬ם ִבאילקּתאמוו ַץבקאתהיתהאל=מהا; أתلوבבق‪:‬קا‪8‬ש‪1‬ت‪.:‬חנאׄ‪:‬גַר‪2‬ראתה‪.‬אעשמַמבעהרניגהייןויםתש=האיأמ�ןعחمקבاרמر‪/‬هץהمנאק"לדחאןיירההקקם"מ;פץתאח‪:‬ל‪7,‬אאוצַפיכיינןלוו‪=ā‬באמوكלקانרא ̊יوا;ם‪ā‬‬

‫אחורית‪  28 .‬היעדר הקמץ אולי קשור להיעדר ̊‪ ā‬בלהג הכותב‪ .‬בנוסף לכך הטקסט‬

‫מעיד ברורות על ִאמאלה של ‪ִ .ā‬אמאלה זו משתקפת לא רק בכתיבים מעין א‪7:‬‬

‫ביכין = با ِكين‪ ,‬א‪ 19:‬ללגביל = لل ِجبال‪ ,‬ב‪ 6:‬וליזמין = ولا ِزِمين‪ ,‬אלא גם בניקוד בצירי‬
‫כגון א‪ 24:‬אלב ֵנא = ال ِبناء "הבניין"‪ .‬כפי שדוגמאות אלו מלמדות‪ ,‬ה ִאמאלה של ‪ā‬‬
‫הנקבה‬  ‫סיומת‬  ‫של‬  ‫ה ִאמאלה‬  ‫לגבי‬  ‫גם‬  ‫הדין‬       ‫והוא‬  ‫מא‪:‬ו‪1‬תנוילתאכב־ר‪i‬יהבה=בوרا آהل ِخסرةמ‪.‬וכה;‬  ‫הייתה‬
                                                                                                   ‫דוגמת‬

‫השם 'אלהים' מופיע בצורת אלה‪ ,‬או ללא נקודה או בנקודה אחת או בשתיים‬

                                                        ‫(עיינו בהערה לעמ' א‪.)16:‬‬

‫כתיב הטקסט שמר היטב על אופיו הפונטי המקורי‪ .‬לפיכך ض‪/‬ظ נכתבות ב־ ׄד (בדרך‬

‫כלל מנוקדת) כגון א‪ 29:‬אלמו ׄדיע‪ ,‬ב‪ׄ 29:‬דולם ודוגמאות נוספות שהובאו לעיל בדיון‬

‫בנקודות הדיאקריטיות‪ .‬רק פעם אחת נמצא ׄצ לפי הסימון התקני‪ :‬א‪ׄ 3:‬ציחך = ِضحك‬

‫"צחוק"‪ ,‬אך מיד אחר כך בשורה התוכפת אותה מילה רשומה בצורת ׄדיחך כצפוי‪.‬‬

‫על דרך הכתיב‬    ‫תמיד‬  ‫الה ُدنשيמا;שא‪:‬נ‪5‬כ‪1‬ת‪,‬ב‪9‬ת‪1‬‬  ‫נראה גם שתווית היידוע לפני אותיות‬
                ‫אנדב‬                             ‫הפונטי ולא המורפופונמטי‪ :‬א‪ 1:‬אדוניא =‬
‫= الندب; א‪,30:‬‬

‫‪ 33‬את‌ו‌(ו‌‌)רה = التوراة וכו'‪ .‬לאור מצב זה ניתן להסיק מכתיבן של מילים כמו א‪19:‬‬

‫ללגביל = لل ِجبال; א‪ 34:‬בל ׄגוהר = بالجوهرשבעת קביעת הכתיב של הטקסט האות‬
‫ج נהגתה כאות ירח‪ ,‬כלומר כעיצור חיכי [‪ ]ɟ‬או וילוני [‪ ]g‬ולא כהגה המחוכך [̌‪]ʤ, g‬‬

                                                        ‫המקובל בערבית הקלסית‪.‬‬

‫‪6‬ה‪2‬ת;קכנא‪:‬יר‪6,‬גי‪2‬מלעמיבוןוכלאת‪:‬יה‪7‬ב=האم ׄפדوוلוاננه;טביב‪=:‬ה‪7‬الש‪ُ1‬י‪,‬ذنמ‪9‬وו‪1‬שب;קבואאל‪‌‌:‬במ‪(5‬ו‪2‬התווהלם)קמרו= ַיُעقאلנوהק‌ب‌ـ(ـהבهל=مת);יوالבُקم‪:‬בع‪6‬וا‪2‬نעقלוةלמונמבוזיגדובדמללהה~רשגבםללי‪8‬מז‪2‬ה‪,‬בכיבת‪:‬לי‪,=6‬ב‬

                                                 ‫للمزاِبل ~ بالمزاِبل ועוד רבים כיוצא באלו‪.‬‬

‫כתב היד מרבה להשתמש בקיצורים‪ ,‬בייחוד בפסוקי המקרא הרצופים המצוטטים‬
‫במהלך הפירוש‪ .‬אך גם מילה עברית בודדת עשויה לבוא בקיצור כשהיא משובצת‬
‫בתוך טקסט ערבי‪ ,‬מעין ב‪ 14:‬אש' = אשפתות‪ .‬קיצורי מילים מופיעים גם בטקסט‬

                                                 ‫‪ 	281‬השוו תירוש־בקר‪ ,‬גנזי חז"ל א ‪ 282‬ואילך‪.‬‬

‫‪421‬‬
   424   425   426   427   428   429   430   431   432   433   434