Page 429 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 429
שים ו ר י פו ם י מ ו גרתב
באש::ב87ה21ם ִבאילקּתאמוו ַץבקאתהיתהאל=מהا; أתلوבבق:קا8ש1ت.:חנאׄ:גַר2ראתה.אעשמַמבעהרניגהייןויםתש=האיأמ�ןعחمקבاרמر/هץהمנאק"לדחאןיירההקקם"מ;פץתאח:ל7,אאוצַפיכיינןלוו=āבאמوكלקانרא ̊יوا;םā
אחורית 28 .היעדר הקמץ אולי קשור להיעדר ̊ āבלהג הכותב .בנוסף לכך הטקסט
מעיד ברורות על ִאמאלה של ִ .āאמאלה זו משתקפת לא רק בכתיבים מעין א7:
ביכין = با ِكين ,א 19:ללגביל = لل ِجبال ,ב 6:וליזמין = ولا ِزِمين ,אלא גם בניקוד בצירי
כגון א 24:אלב ֵנא = ال ِبناء "הבניין" .כפי שדוגמאות אלו מלמדות ,ה ִאמאלה של ā
הנקבה סיומת של ה ִאמאלה לגבי גם הדין והוא מא:ו1תנוילתאכב־רiיהבה=בوרا آהل ِخסرةמ.וכה; הייתה
דוגמת
השם 'אלהים' מופיע בצורת אלה ,או ללא נקודה או בנקודה אחת או בשתיים
(עיינו בהערה לעמ' א.)16:
כתיב הטקסט שמר היטב על אופיו הפונטי המקורי .לפיכך ض/ظ נכתבות ב־ ׄד (בדרך
כלל מנוקדת) כגון א 29:אלמו ׄדיע ,בׄ 29:דולם ודוגמאות נוספות שהובאו לעיל בדיון
בנקודות הדיאקריטיות .רק פעם אחת נמצא ׄצ לפי הסימון התקני :אׄ 3:ציחך = ِضحك
"צחוק" ,אך מיד אחר כך בשורה התוכפת אותה מילה רשומה בצורת ׄדיחך כצפוי.
על דרך הכתיב תמיד الה ُدنשيמا;שא:נ5כ1ת,ב9ת1 נראה גם שתווית היידוע לפני אותיות
אנדב הפונטי ולא המורפופונמטי :א 1:אדוניא =
= الندب; א,30:
33אתו(ו)רה = التوراة וכו' .לאור מצב זה ניתן להסיק מכתיבן של מילים כמו א19:
ללגביל = لل ِجبال; א 34:בל ׄגוהר = بالجوهرשבעת קביעת הכתיב של הטקסט האות
ج נהגתה כאות ירח ,כלומר כעיצור חיכי [ ]ɟאו וילוני [ ]gולא כהגה המחוכך [̌]ʤ, g
המקובל בערבית הקלסית.
6ה2ת;קכנא:יר6,גי2מלעמיבוןוכלאת:יה7ב=האم ׄפדوוلוاננه;טביב=:ה7الשُ1י,ذنמ9وו1שب;קבואאל:במ(5ו2התווהלם)קמרו= ַיُעقאلנوהקبـ(ـהבهל=مת);יوالבُקم:בع6וا2نעقלוةלמונמבוזיגדובדמללהה~רשגבםללי8מז2ה,בכיבת:לי,=6ב
للمزاِبل ~ بالمزاِبل ועוד רבים כיוצא באלו.
כתב היד מרבה להשתמש בקיצורים ,בייחוד בפסוקי המקרא הרצופים המצוטטים
במהלך הפירוש .אך גם מילה עברית בודדת עשויה לבוא בקיצור כשהיא משובצת
בתוך טקסט ערבי ,מעין ב 14:אש' = אשפתות .קיצורי מילים מופיעים גם בטקסט
281השוו תירוש־בקר ,גנזי חז"ל א 282ואילך.
421
