Page 15 - etmol 84
P. 15
אנשי ההגנה פרצו לסליק ממרתף שכן
והוציאו את כלי-הנשק וחלק מן המכו
נות ,מתחת לאפם של הבריטים.
ב 1942-הוקם בביתן הרומני
שבמגרשי יריד המזרח ליד הירקון
מפעל נוסף שכינויו ״הסניף״ .שמו
הרשמי של המפעל היה ״בית-מלאכה
מיכני של האחים הרמן״ ,בשנתו האח
רונה ,ב ,1947-שינה את שמו ל״חרשי-
ברזל בע״מ״ ,בהנהלתו של שלום לוין
ו״בבעלותם״ של מספר קיבוצים.
לצורך הסוואה ,ייצרו שם מפעם לפעם
גם הזמנות של ״המשביר-המרכזי״
ו״חירות״ .עיקר הייצור של המפעל
היה מכשירים ומתקנים שתעש היה
זקוק להם .גורלו של ״הסניף״ היה
כגורל ״החנות״ .ביולי 1947נתגלה ' 14,׳
על-ידי הבריטים ועובדיו נאסרו.
ברחוב הגליל ,ליד התחנה המרכזית,
נמצאה מעבדה טכנית של התעש .ייצרו
בה מכשירים עדינים ,מדידים וכלי-עזר הבריטים מגלים מחבוא נשק
לעיבוד במכונים האחתם .ב 1939-רכש
בורג סמוי מתחת לאחת המחרטות ,היה שנות עבודה .ב 10-ביוני 1947גילו ישראל עמיר )זבלודובסקי( ,מנהל
הבריטים מנהרה שנחפרה בידי אנשי התעש ,מכונות משוכללות לפי המלצתו המדחס מאפשר ירידה לסליק.
ליד ״משק הפועלות״ בתל״אביב ,האצ״ל לשם פיצוץ ״בית-הדר״ ,שם של פרופ׳ קוריין מן הטכניון בחיפה.
בסמטאות של רחובות מצדה-גוש־חלב ,נמצאה מפקדה בריטית .פטרול שערך במפעל רוכזו בעלי-המקצוע הטובים
נמצא ״מכון בית״ של תעשיית נשק חיפושים בסביבה גילה את החנות ביותר .יצרו בו מברזים ,קוקילים ליצי
בצריף ששימש לפני כן כמפעל מרצ הסגורה וחשד בה .העובדים הספיקו קה בלחץ ,פוחרקות לתבריגים שונים
לפצצות ורימונים ,סכיני-חריטה וטפס- פות .במכון זה יצרו קנים של מרגמת לסלק את ״המוצרים״ השונים ולהסתלק
ניות .המעבדה יצרה גם מכשירי-עזר
לייצור פצצים ,מךעומים ,מאיצים, שלושה אינצ׳ים בחריטה ועיבדו את דרך הגג ולהצטרף לפועלי-הבניין
פיקות וכדומה. המדליקים )מצתים( לפצצות .שלושה שעבדו בסמוך.
באותו השבוע בוצע מבצע נועז, בעלי מקצוע מעולים עבדו במקום.
ב״ 1941הוקם ״מכון גימל״ ברחוב
מזרחי ב /על גבול יפו .גם פה חרטו
הגרלה להתאבדות קני־מרגמות של שלושה אינצ׳ים ויצרו
חלקי״מדוכות ומדליקים לרימוני״רובה.
האולם היה מחולק לשניים ,חלקו הקד
בימים אלו יצא לאור הספר ״בצל המצו מי מוסווה כחנות רגילה לאביזרי-
דה״ מאת מאיר מיבר־מייברג ,מפקד אינסטלציה ,וחלקו הפנימי שימש
ה״הגנה״ בצפת ,המספר את תולדות לייצור הנשק ובו גם הפתח לסליק,
ה״הגנה״ בעיר ועל המערכה שניהל הישוב המכוסה במשאבה לבדיקת לחץ של
הקטן בעיר ,במלחמת העצמאות ,נגד ברזים .חייו של המכון היו קצרים ,בשל
ערביי העיר והסביבה שעלו עליו במספר.
קרבתו הגיאוגרפית ליפו.
אילה ברשד ,מזכירת מטה ה״הגנה״ בצפת,
מספרת בספר על רגעי יאוש כאשר היא פריצה למפעל
וחברה אחרת במטה חששו שהכל אבוד
ותיכננו התאבדות: מפעל נשק ברחוב השרון ,ליד וי♦
מיד הוכרז מצב הכן חמור במרחב העיר. תחנת-האוטובוסים המרכזית ,כונה
הדגל העברי על משטרת צפת ביום השחרור כל המגינים חשו לעמדות ובכללם גם ״החנות״ .בתחילה יצרו בו רימונים
אנשי המטה .רק אני וחברתי ,תחיה ראוב־ ואריזות פצצות .במשך הזמן ייצרו
התחלנו רואות שחורות .נדמה היה לגו כי ני ,האחראית לחובשות ,נשארנו בבגין ב״חנות״ ,חלקים שונים למחסנית
בכל רגע יתפרצו הערבים לבנין .קירבנו המטה .בידינו הופקדו הוראות שיש להע הסטן ,ציפוי לסוגי נשק שונים וכדורי 9
את האקדח אלינו ואפילו הפלנו בינינו בירן בטלפון למפקדי הקטעים ,יומן מ״מ .מספר העובדים במכון הגיע ל,30-
גורל .התפקיד האיום להרוג את החברה המלחמה ,ואקדח עם שני כדורים לכל רובם נשים .בקומת הקרקע הותקן
לפגי התאבדות ,נפל לרווחתי על תחיה. הסליק ,פתחו כוסה בלוח-שיש ,ששימש
מקרה שלא יבוא. לוח-חלוקה של רשת-החשמל ועליו
בשלוש אחר הצהרים החלה הפגזה כבדה. שעונים ומפסיק-זרם .על לוח זה הותקן
ידענו שבעקבות ההפגזה תבוא הסתערות. בורג קטן ,סמוי מן העין ,שעם הברגתו
ואכן באה .מן השיחות שעברו בטלפון ניתן לסובב ידית ואחריה את הלוח כולו
הבינותי כי המצב חמור .מכל הקטעים
עלתה זעקה לתגבורת ,לתחמושת .שאגת על ציריו.
הערבים הגיעה עדינו .ואנו שתינו לבד
הדבר לא אירע .שגי הכדורים נשארו באקדח. היה זה מפעל התעש הראשון שנתג בבגין המטה.
לה על-ידי הבריטים ,לאחר שמונה
15