Page 15 - etmol 50

‫בגדי שבת‪ ,‬ברם קחו עימכם את אוכפי‪-‬‬ ‫ה׳ירושקות׳ )נשתבש מ׳ירושלמיות׳(‬ ‫דמות אותנטית? שהרי רוב סיפוריהם‬
‫כם וחבליכם‪.‬״ לא עברה שעה קלה וכל‬ ‫שנשארו בירושלים מזמן החורבן״‪.‬‬ ‫של סופרי העלייה הראשונה‪ ,‬כמו סיפור‬
‫הסבלים מיהרו להתייצב לבושים‬ ‫זה‪ ,‬מעמידים עצמם כבני״לוויה להיסטו­‬
‫ומסודרים בפני המנהיג‪ .‬הרצל נדהם‬ ‫שאלה אחרת המתבקשת בנידון היא‪:‬‬ ‫ריה בת־הזמן‪ ,‬וממילא מעניקים ייצוג‬
‫למראה ״בני נפילים״ אלה)כביטויו של‬ ‫מדוע מקדיש ברזילי סיפור זה דווקא‬ ‫ספרותי לא רק לאירועי התקופה אלא‬
‫חיות(‪ .‬הוא מישש את שריריהם‪ ,‬צילם‬ ‫לבנימין זאב הרצל? נראה שגם לשאלה‬
‫אותם במצלמתו‪ ,‬ולבסוף נפטר מהם‬ ‫זו ישנה תשובה והיא מתגלית בין דפי‬ ‫גם לאנשיה‪.‬‬
‫בתודה כשהוא מעניק לכל אחד מהם שני‬ ‫ספרו של אהרון חיות ‪ -‬״שישים ושלוש‬ ‫את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא‬
‫מג׳ידי )מטבע גבוהה למדי באותם‬ ‫שנים בירושלים״‪ .‬בפרק המוקדש‬ ‫בספרה של חנה לונץ־בולוטין ‪ -‬״מאיר‬
‫ימים(‪ .‬לאחר מכן העיר הרצל באוזני‬ ‫לביקורו של הרצל בירושלים )בשנת‬ ‫נתיבות ירושלים״ ‪ -‬הבא לספר על‬
‫מלוויו‪ :‬״אם נוכל להביא שלוש‪-‬מאות‪-‬‬ ‫‪ ,(1898‬מספר אהרון חיות כיצד נמנה‬ ‫אביה‪ ,‬חוקר ארץ־ישראל א‪ .‬מ‪ .‬לונץ‪,‬‬
‫אלף יהודים כאלה‪ ,‬תהיה ארץ ישראל‬ ‫בין מקבלי פניו של הרצל‪ ,‬וכיצד טרח‬ ‫ועל החיים היהודיים בירושלים במחצית‬
‫ויגע למצוא עבורו מקום־משכן לאחר‬ ‫השנייה של המאה ה״‪ .19‬באחד הפרקים‬
‫שלנו‪ .‬אני מבטיח לכם‪.‬״‬ ‫שהחדרים שהוזמנו במלון קמיניץ‬ ‫המוסב לתיאור חייהם של המתיישבים‬
‫בין סבלים אלה היה גם מסעוד )בן‪-‬‬ ‫נתפסו על״ידי קצינים גרמנים )באותו‬ ‫מחוץ לחומות‪ ,‬מתארת חנה לונץ את‬
‫דמותו של אחיאם(‪ ,‬אבל זאת מסתבר‬ ‫זמן ביקר הקיסר הגרמני וילהלם‬ ‫מופקרותן של השכונות הראשונות‬
‫לנו לאו דווקא מזכרונותיו של חיות‪,‬‬ ‫בארץ(‪ .‬חיות השכין את הרצל ומלוויו‬ ‫למעשי גניבה ושוד‪ ,‬בעוד המשטרה‬
‫אלא מהערת‪-‬אגב בסיפורו של ברזילי‪.‬‬ ‫בדירתה המרווחת של משפחת שטרן‬ ‫התורכית מעלימה עין מהם‪ .‬יחד עם זאת‬
‫הערה זו מופיעה בהקשר לתיאור לשונו‬ ‫ברחוב ממילא‪ ,‬והנה בדירה זו משך את‬ ‫מוסיפה היא ומציינת‪ ,‬כי מתיישבים‬
‫הבלולה של אחיאם‪ .‬אחיאם לא דיבר‬ ‫תשומת״ליבו של הרצל ארגז גדול‬ ‫אלה לא נכנעו לבריונות המשתוללת‪,‬‬
‫עברית )כפי שנדרש בבנק(‪ ,‬אבל הוא‬ ‫שמשקלו כ־‪ 300‬ק״ג‪ .‬כאשר שאל את‬ ‫ופה ושם התארגנו גם לפעילויות של‬
‫גם לא הירבה לדבר בשפת אימו ‪-‬‬ ‫חיות מי הצליח להעלות ארגז זה לקומה‬ ‫הגנה עצמית‪ .‬אחד המשתתפים בפעולות‬
‫הלאדינו הספרדי‪ .‬בדרך כלל דיבר ער­‬ ‫השלישית בה מצויה הדירה‪ ,‬ענה חיות‬ ‫אלה היה סבל צעיר בשם מסעוד‪ ,‬שהכל‬
‫בית‪ ,‬וכן ניסה את לשונו ב׳׳שכנז״)אי­‬ ‫״כי יש לנו סבלים יהודים והם העלו‬ ‫כינוהו ״שמשון הגיבור״‪ .‬מסעוד זה‪,‬‬
‫דיש(‪ ,‬אותה למד מתושבי ירושלים‬ ‫אותו בכוח גופם ושריריהם‪.‬״ ביקש‬ ‫מגלה חנה לונץ‪ ,‬שימש מאוחר יותר‬
‫האשכנזיים‪ .‬כאשר הוכיחו אותו בבנק‬ ‫הרצל לראות את סבלי ירושלים‪ .‬ירד‬ ‫כקאוואס בבנק‪ ,‬ועליו כתב ברזילי את‬
‫על שאינו לומד את השפה העברית‪,‬‬ ‫חיות לרחוב וניגש לקבוצה של סבלים‬ ‫סיפורו‪ .‬גם חנה לונץ מתארת אותו‬
‫ענה‪ :‬״אני עם הרצל דיברתי שכנז‪ .‬וכן‬ ‫כאלה‪ ,‬ואמר‪ :‬״יודעים אתם ׳מלך היהו­‬ ‫כגבוה משכמו ומעלה מכל העם‪ ,‬וכמו‬
‫דים׳ נמצא עתה בירושלים ומבקש‬ ‫בסיפורו של ברזילי‪ ,‬היא מציינת את‬
‫אדבר גם עם המשיח‪.‬״‬ ‫לראותכם‪ .‬לכו איפוא הביתה וליבשו‬ ‫ייחוסו‪ :‬״שהוא משרידי המשפחות‬
‫הפגישה בין הרצל למסעוד הסבל‪,‬‬
‫המסתתרת מאחורי סיפורו של אחיאם‪,‬‬ ‫משרד בנק אפ״ק בירושלים‬
‫וכן הצטיירותם של השניים כנושאי‬
‫חלום ‪ -‬איש איש בדרכו שלו ‪ -‬היא היא‬
‫הנותנת‪ ,‬כנראה‪ ,‬הסבר לאותה הקדשה‬

‫המופיעה בכותרת הסיפור‪.‬‬

‫מקורו של השם‬

‫ושאלה אחרונה בשיחזורו של‬
‫מסעוד‪-‬אחיאם ‪ -‬הגובלת אף היא באותו‬
‫שטח נעלם שבין הסיפור הפיקטיבי‬
‫לבין בן‪-‬רעהו האותנטי ‪ -‬היא שאלת‬
‫השם‪ .‬מדוע ברזילי מוצא לנכון לכנות‬

‫את גיבורו דווקא בשם אחיאם?‬
‫כידוע‪ ,‬מקורו של שם זה הוא תנ׳׳כי‬
‫ומופיע במקרא פעמיים‪ :‬בספר שמואל‬
‫ב׳ ובספר דברי‪-‬הימים‪ .‬אחיאם בן שכר‬
‫ההררי )לפי הגירסה של ספר דברי‬
‫הימים(‪ ,‬היה אחד משלושים‪-‬ושבעה‬
‫הגיבורים אשר לדויד המלך‪ ,‬שעמדו‬
‫בראש צבאו‪ .‬אין ספק שבשל התואר‬
‫״גיבור״ )במשמעות‪ :‬חזק( נבנה ההק­‬
‫שר האסוציאטיבי בין שר‪-‬הצבא‬
‫התנ׳׳כי לבין שומר האוצר הירושלמי‪,‬‬
‫אך ייתכן שגם בשל פרטי שמו הנוס­‬
‫פים‪ .‬שמו המלא של אחיאם‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫הוא בן שכר ההררי‪ .‬ואם ״שכר״ מתק­‬
‫שר אצלנו עם ענייני כספים)וממילא גם‬
‫עם אוצר(‪ ,‬ו׳׳הררי״ עם מיקומה‬
‫הגיאוגראפי של ירושלים‪ ,‬יוצא איפוא‬
‫שתאריו של זה מתקבלים כזהים גם‬

‫לתאריו של זה‪ ,‬ומכאן שיתוף השם‪.‬‬

‫‪5‬ו‬