Page 16 - etmol 50
P. 16

‫דרושה ספרות עממית‬                              ‫בלש עברי‬
                                                         ‫מי יידע חייך‬
‫בשנות העשרים הפכה ארץ־ישראל למרכז הספרותי‬
‫החשוב ובמידה רבה גם הבלעדי של היצירה העברית‬                                      ‫מאת זהר ויע‪|7‬ב שביט‬
‫והמו״לות העברית‪ .‬תודעת השליחות הלאומית של הספרות‬
‫העברית ותפיסת ה״עילית״ המחמירה השלטת של הספרות‬                  ‫ב־‪931‬ו החלו לצאת ה״בלשים״‬
‫העברית‪ ,‬היחס הדוחה והמזלזל כלפי ספרות ״קלה״ ר׳נמו־‬       ‫הראשונים בעברית שתדהר היה גיבורם‪,‬‬
‫כה״‪ ,‬וביחוד כלפי הספרות העממית ביידיש‪ ,‬היקשו בוודאי‬
‫על כתיבתה של ספרות מתח ועלילה‪ .‬יסודות אלה נחשבו‬                   ‫ומחברם ‪ -‬שלמה בן ישראל •‬
‫כמתאימים בעיקר לספרות לילדים ולבני הנעורים ולא‬                    ‫המבקרים הזדעזעו ותבעו חרם‬
‫כטקסטים של ספרות למבוגרים‪ .‬אולם בעקבות העלייה‬
‫הרביעית חלו שינויים חברתיים ותרבותיים בישוב היהודי‪,‬‬      ‫ארץ־ישראל של סיפורי ״הבלשים״ ושל סיפורי הפשע‬
‫שנעשה רבגוני יותר‪ ,‬נוצרו בו שכבות עממיות‪ ,‬שהתרבות‬        ‫האחרים בשנות השלושים היתה ארץ ישראל שונה מזו‬
‫העברית הגבוהה היתה זרה ורחוקה לרבים מהם‪ ,‬אשר‬             ‫המוכרת לנו‪ .‬התהלכו בה לא רק חלוצים ובני המעמד הבי­‬
‫הביאו איתם הרגלי קריאה ומסורת קריאה שונה מן המקוב­‬       ‫נוני וחברי ״ההגנה״‪ ,‬אלא שחקניות קולנוע ידועות״שם‪,‬‬
                                                         ‫וחברי ״ההגנה״‪ ,‬אלא שחקניות קולנוע ידועות־שם‪,‬‬
          ‫לות בחברה החלוצית ובין בעלי ההשכלה בערים‪.‬‬      ‫פרופסורים מטורפים‪ ,‬מרגלים קומוניסטים‪ ,‬גנגסטרים‬
‫מי שפתח‪ ,‬לפי מיטב ידיעתנו‪ ,‬במתן הכשר לספרות הקלה‬         ‫משיקגו ומניו״יורק‪ ,‬סוחרי סמים וחוטפי נשים מאלכסנדריה‬
‫בעברית‪ ,‬היה זאב דבוטינסקי‪ ,‬מחוללה ומנהיגה של התנו­‬       ‫ומביירות‪ ,‬ארכיאולוגים רדופי־קללה‪ ,‬חלוצים הרפתקנים‬
‫עה הרביזיוניסטית‪ .‬ז׳בוטינסקי גילה פעילות רבה בתחומים‬     ‫ופליטים מכל רחבי תבל‪ .‬זוהי ארץ־ישראל בינלאומית שיש‬
‫שונים של היצירה הספרותית והמר׳לית‪ .‬בשהותו בארץ‬           ‫לה עולם תחתון עשיר וסוער‪ ,‬הקשור גם קשר אמיץ אל‬
‫בשנת ‪ 1920‬הכין ז׳בוטינסקי תוכנית להוצאת ספרים עב­‬        ‫בירות הפשע העולמי מלוס אנג׳לס ועד שנחאי‪ .‬בתוך עולם‬
‫רית בירושלים בשותפות עם שלמה זלצמאן‪ ,‬שתוציא לאור‬         ‫הפשע הזה של ארץ־ישראל‪ ,‬מתהלכים כבתוך שלהם לא‬
‫ספרי קריאה מעניינים הכתובים בלשון קלה‪ .‬הוא עצמו‬          ‫אנשי הבולשת והמשטרה הבריטית או חברי אירגון‬
‫תירגם בעת שבתו בכלא עכו )‪ (1920‬סיפורים של קונאן‬          ‫״ההגנה״‪ ,‬אלא ה״בלשים״ העבריים הראשונים מזה אלפיים‬
‫דויל‪ .‬נקודת‪-‬המוצא של ז׳בוטינסקי היתה שהספרות היא‬         ‫שנה‪ :‬תדהר‪ ,‬אלמוג וגור־אריה‪ .‬אלה הם ה״שרלוק הול־‬
‫בראש ובראשונה כלי להפצת הלשון ואחר‪-‬כך כלי להפצת‬          ‫מסים״ של הישוב העברי הצעיר ולצידם ״הדוקטור ווטסו־‬
‫ערכים לאומיים‪ .‬במאמרו ״סנקביץ״ )‪ (1919‬חילק את‬
‫הפרוזה לשני ״סוגים גדולים״‪ :‬ספרות הפעולה וספרות‬                                       ‫נים״ שלהם ‪ -‬סעדיה וירמיהו‪.‬‬
                                                         ‫הופעתה של ספרות הבידור ו״הבלש״ היתה קשורה‬
                                              ‫ההסתכלות‪.‬‬  ‫בתהליכים החברתיים והתרבותיים שהחלו להתפתח בארץ‬
‫הספרות העברית החדשה היתה לדעתו ספרות‪-‬הסתכלות‪,‬‬            ‫בשנות העשרים‪ ,‬אך נחשפו והעמיקו בשנות השלושים‬
‫שראה ניגוד בינה לבין האופי הדינאמי של הזמן ואופייה של‬    ‫ועיצבו את דמותו של הישוב היהודי בארץ־ישראל‪ ,‬ובתוך‬
‫התנועה הציונית שהיא תנועה של חיות‪ ,‬תנועה‪ ,‬עלילה‪,‬‬         ‫כך גם התמורות שחלו בהרכבו של קהל הקוראים ובתביעו‪-‬‬
‫תגר והדר‪ .‬בנוסף לכך טען ז׳בוטינסקי כי ילדים ובני נוער‬    ‫תיו מן הספרות והעיתונות‪ ,‬וזאת‪ ,‬יש לזכור‪ ,‬בתקופה שבה‬
‫מעדיפים ספרות עלילה ונמשכים אליה‪ ,‬ובהיעדרה של‬
‫ספרות עלילה עברית מקורית יש צורך במפעלי תרגום של‬                             ‫החל הקולנוע רק את צעדיו הראשונים‪.‬‬

                                    ‫ספרות עלילה לועזית‪.‬‬                                                         ‫‪16‬‬
‫ז׳בוטינסקי פתח במפעל מו״לי בעברית בהוצאת ״הספר״‬
‫בפאריס ובלונדון‪ ,‬ובמכתב אל ידידו״שותפו‪ ,‬המו״ל שלמה‬
‫זלצמאן‪ ,‬כתב על הספרים הראשונים שיופיעו‪ :‬״השבוי‬
‫מצנדה״ לאנתוני הופ )בתרגום ש‪ .‬לובראני( ו״חקירה‬

                    ‫בשני״ לקונאן דויל)בתרגום יונה קופ(‪.‬‬

             ‫המאירי‪ :‬שפת חולין‬

‫מי שנתן את מערכת ההנמקות המבוססת והמפורטת‬
‫ביותר לספרות העממית למבוגרים‪ ,‬היה אביגדור המאירי‪.‬‬
‫הוא עצמו שימש החל מ‪ 1939-‬עורכה של סידרת ספרונים‬
‫רומנטיים מתורגמים מלשונות אירופה השונות בשם ״הרומן‬
‫הזעיר״ )ואחר כך ״הקולמוס״(‪ ,‬שבמסגרתה יצאו כ‪700-‬‬
‫ספרונים‪ .‬המאירי‪ ,‬שבין יצירותיו מצויות רבות שניתן‬
‫להגדירן בלשונו של ז׳בוטינסקי כ״ספרות פעולה״‪ ,‬כתב‬
‫ב‪ 1931-‬לשלמה גלפר )בן ישראל(‪ ,‬מחברם של הסיפורים‬
‫הבלשיים העברים הראשונים‪ ,‬את המכתב שהופיע בהקדמה‬
‫לספר הראשון ב״ספריית הבלש״‪ ,‬שהחלה לצאת לאור‬

                            ‫באותה שנה‪ ,‬ואמר בין השאר‪:‬‬
‫״אינני מפקפק אף רגע קל בחשיבותה של ספריה זו‬
‫בעברית ובארץ ישראל‪ .‬הגיע הזמן‪ ,‬שהשפה העברית תצא‬
‫מבגדי הכהונה שלה ותהיה סוף סוף שפת חולין‪ .‬נחוצה לנו‬
‫ספריה‪ ,‬הנותנת לנו ספרים מעוטי הכמות ורבי העניין‪,‬‬
‫שהקורא יבלע אותם כבכורה בטרם קיץ ואחרי הקריאה ‪-‬‬

                        ‫יזרוק את הספר ו‪T‬רוש ספר שני‪.‬״‬
‫על דעה זו הגיב בחריפות המימסד הספרותי בארץ‪ ,‬שטען‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21