Page 14 - etmol 50

‫יהושע ברזילי־אייזנשטט‬ ‫הפקידים ובהעלבתם‪ .‬מובן שהמנהל‬ ‫החיזוי לגבי גורל התחייה היהודית‬
‫והפקידים נפגעו עמוקות מהתנהגות זו‪,‬‬ ‫בארץ״ישראל‪.‬‬
‫אמנם הוא מודע לעובדה כי הישוב‪-‬‬ ‫שהשתמעה בעיניהם כהצהרה של אי‪-‬‬
‫החדש והישוב‪-‬הישן הם שני מחנות‬ ‫אמון הן במוסד הבנקאי והן במפעל‬ ‫אם נעקוב אחר מערכת זו נבחין בה‬
‫רחוקים ומנוגדים זה מזה מבחינה רע­‬ ‫הציוני כולו‪ .‬אלא שהנפגע הקשה ביו­‬ ‫בשלושה שלבים‪ .‬השלב הראשון ‪-‬‬
‫יונית‪ :‬אבל מצד שני אין ברזילי יכול‬ ‫תר היה‪ ,‬כצפוי‪ ,‬אחיאם‪ .‬גלית זה הפך‬ ‫שלב כריתת הברית‪ ,‬המתקבלת כאקט‬
‫להתכחש לעובדה‪ ,‬כי בני הישוב‪-‬הישן‬ ‫לצל של עצמו‪ .‬פניו נפלו‪ ,‬ומדיו תלו‬ ‫שלאחר התמודדות של כוח‪ .‬״בין אחי'‬
‫הם הם היושבים‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬בארץ‪-‬‬ ‫עליו כמו שק ‪ -‬״הוא האומלל הגיע לידי‬ ‫אם וארון הברזל״‪ ,‬כותב ברזילי‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬והם הם הרוב היהודי המאכלס‬ ‫יאוש כזה שחדל אפילו להסיר את האבק‬ ‫״היתה מעין כריתת ברית‪ .‬הוא ניסה‬
‫לזוז אותו ממקומו ולא יכול‪ .‬מאז נכנסה‬
‫אותה‪.‬‬ ‫מהארון‪.‬״‬ ‫בליבו יראת הרוממות מפניו‪ .‬מדי בוקר‬
‫עובדה זו מעוררת את ברזילי לחפש‬ ‫עשרה ימים נמשכה מרוצה היסטרית‬ ‫בהסירו במטלית את האבק מאיתו היה‬
‫את קירבתם‪ ,‬וכשהוא בא לספר עליהם‪,‬‬ ‫זו של משיכת הפקדונות‪ .‬אולם כאשר‬ ‫מלטף את הארון ולוחש לו‪ .‬נדמה כי‬
‫הוא תמיד מדגיש את הקשר הבלתי‪-‬‬ ‫הכל קיבלו את ממונם ונוכחו לדעת‬ ‫היה אומר לו‪ :‬׳אל תירא אנוכי מגן לך‪.‬‬
‫אמצעי שלהם עם הארץ הזאת‪ :‬קשר‬ ‫שהבנק לא ניזוק‪ ,‬התחילו שבים אליו‬ ‫דרך גווייתי יעברו כל הנוגעים לרעה׳‪.‬״‬
‫טבעי ללא חיטוט וויכוח ‪ -‬קשר של אדם‬ ‫כמתגנבים‪ ,‬מחזירים אט אט את כספי­‬ ‫השלב השני הוא שלב של גילויי‬
‫למקום חיותו‪ .‬בכך בא ברזילי לא רק‬ ‫הם‪ .‬לקראת ט״ו בשבט‪ ,‬כשהרוחות‬ ‫נאמנות‪ .‬נאמנותו של אחיאם לארון־‬
‫לתבוע את עלבונה של ארץ‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫נרגעו כליל והאביב כבר הנץ בחוצות‪,‬‬ ‫הברזל נתגלתה גם ביחס שהוא מפגין‬
‫אלא אף לבקר ולייסר את בני‪-‬פלוגתו‪,‬‬ ‫שוב נראה אחיאם נמרץ ושוקק חיים‪,‬‬ ‫כלפי הפקידים‪ :‬יחס המותנה תמיד‬
‫בקובעו כי נעלה בעיניו איש הישוב־‬ ‫כשהוא מנקה ומגהץ את הארון ושירת‬ ‫בהתנהגותם אל הארון‪ .‬כך למשל בז‬
‫הישן )ותהא דעתו אשר תהא( מכל‬ ‫״אל בנה״ על שפתיו‪ .‬לשאלה מדוע‬ ‫אחיאם לכל פקיד המעז לנגוע בארון‬
‫חובב‪-‬ציון השומר את חיבתו מרחוק‪.‬‬ ‫רוחו טובה עליו‪ ,‬חזר והסביר את עיקרי‬ ‫שלא לצורך‪ ,‬או לפתוח אותו בידיים‬
‫כיון שבאיש הישוב‪-‬הישן מתקיימת מצ­‬ ‫אמונתו באותה לשון רצוצה ובלולה‬ ‫גסות ללא הכנה‪ .‬מאידך‪ ,‬מכיר הוא‬
‫וות ישוב הארץ‪ ,‬ואילו בחובב‪-‬ציון היו­‬ ‫האופיינית לו‪ :‬״טוב חוודג׳י‪ .‬מלאן בחיי‬ ‫תודה ומכבד אותם פקידים היודעים‬
‫שב בגולה מתקיימת אך התפלפלות‬ ‫אבני)טוב אדוני‪ ,‬מלא ‪ -‬הארון ‪ -‬בחיי‬ ‫לנהוג בארון בנימוס ובהדרה)ומכאן גם‬
‫בני(‪ .‬אפילו חמישים אחיאם‪ ,‬אפילו אלף‬
‫רעיונית עקרה‪.‬‬ ‫חיילים לא יזיזו אותו ממקומו‪ .‬אם ברך‬ ‫הידידות הנוצרת בינו לבין המספר(‪.‬‬
‫מסר מחאתי זה משתמע גם מן הסי­‬ ‫כולא יהוד )אתמול הביאו כל היהודים(‪.‬‬ ‫והשלב השלישי הוא שלב פרשנותו‬
‫פור שלפנינו‪ .‬אחיאם הקאוואס‪ ,‬לכל‬ ‫הביאו מלאן קטיר מלאן)הוא מלא כולו‬ ‫המיסטית את הארון‪ .‬אחיאם‪ ,‬בדרך‬
‫הדיעות‪ ,‬הינו יהודי מוגבל ונחות בכל‬ ‫מלא(‪ .‬כולא דהב)כולו זהב(‪ .‬עוד חודש‪,‬‬ ‫מחשבתו העממית‪ ,‬מאמין כי הממון‬
‫הנוגע להבנה בשאלות של לאום ות­‬ ‫עוד שניים‪ ,‬עוד מאה חודש‪ ,‬ויהיה בו‬ ‫המצטבר בקופה הוא ממון המיועד לב­‬
‫חייה‪ ,‬אלא שבמעורבותו הרגשית העזה‬ ‫ניית בית״המקדש‪ .‬לפיכך‪ ,‬ככל שיילך‬
‫לעם ולארץ ובתשוקתו הבלתי‪-‬נלאית‬ ‫כדי שעור בניין בית המקדש‪.‬״‬ ‫ויגדל הסכום כן תוקדם בניית המקדש‪,‬‬
‫לגאולתם‪ ,‬הוא הולך ומופקע מנוכחותו‬ ‫וממילא תתגשם עימה הגאולה הנכספת‬
‫הפחותה ומתנשא לדמות של מופת‪:‬‬ ‫דמות מופת‬ ‫של שיבת״ציון וקיבוץ״גלויות‪ .‬אבל אם‬
‫חלילה יתמעט ויקטן הסכום‪ ,‬הרי זו שוב‬
‫מופת של חובב ציון אמיתי‪.‬‬ ‫אין ספק שתופעתו הפשוטה והתמימה‬ ‫תיסוג ותשתהה כפי שהיה עד עתה‪.‬‬
‫של ירושלמי זה ‪ -‬בן הישוב הישן‪ ,‬יש‬ ‫יוצא איפוא שמצב הקופה מכתיב את‬
‫מיהו אחיאם?‬ ‫בה כדי לעורר סימפטיה בלב כל קורא‪.‬‬ ‫מצבי רוחו של אחיאם לכאן ולכאן‪:‬‬
‫אלא שברזילי אינו מסתפק בכך‪ .‬בהצג­‬ ‫״כשהיתה הקופה מלאה היו פניו צהו­‬
‫עם העיון בסיפור זה‪ ,‬שבו האלמנט‬ ‫תו אותו הולכת ומתעצמת תופעתו של‬ ‫בים )זוהרים ‪ -‬י‪.‬ב‪ (.‬והיה אומר‪ :‬׳יש‬
‫הפיקטיבי והאלמנט המציאותי משמשים‬ ‫אחיאם לכדי דמות‪-‬מופת‪ ,‬דמות שיש בה‬ ‫הרבה כסף‪ .‬אפילו עשרה אחיאם לא‬
‫בד בבד‪ ,‬מתבקשת מאליה השאלה‬ ‫משום דוגמה וחיקוי לאחרים‪ .‬מה הוא‬ ‫יזיזו את הארון ממקומו׳‪ .‬וכשנתמעטה‬
‫בדבר זהותו של אחיאם הקאוואס‪ :‬האם‬
‫משל היה או שמא הצטייר בצלמה של‬ ‫המופת שמייצג אחיאם עבור ברזילי?‬ ‫הקופה התעצב מאוד‪.‬״‬
‫אם נחזור ונתייחס לאותה מחלוקת‬ ‫הדברים מתפתחים עד כדי כך‬
‫שהצבענו עליה בראשית דברינו)מחלו­‬ ‫שהתנודות הפוקדות את הבנק )כפי‬
‫קת שנתגלעה בין הפלג הלאומי‪-‬רוחני‬ ‫שקורה לעיתים בעולם הכלכלי(‪,‬‬
‫בחיבת‪-‬ציון לבין הפלג הלאומי‪-‬מעשי‬ ‫מתקבלות בזעזועים אישיים בחייו של‬
‫בה(‪ ,‬נבין שבסיפור זה ממשיך ברזילי‬ ‫אחיאם‪ .‬דוגמה נוגעת ללב היא מאותה‬
‫בהתמודדותו האידיאולוגית עם אותם‬ ‫תקופת‪-‬משבר המתארעת בחורף של‬
‫גורמים לאומיים‪-‬רוחניים )ובעיקר עם‬ ‫שנת ‪ .1908‬בחודש כסלו של אותה שנה‬
‫מורו ובר‪-‬פלוגתו ‪ -‬אחד‪-‬העם(‪ .‬שהרי‬ ‫יצא אחד העיתונים הירושלמיים במאמר‬
‫ברזילי הלאומי‪-‬מעשי מתקומם לא רק‬ ‫אודות נזק קל שסבל ממנו הבנק עקב‬
‫נגד אלה המצדדים בתקומתה של ארץ‪-‬‬ ‫פשיטת‪-‬רגל של אחד מלקוחותיו‪ .‬באו­‬
‫ישראל כמרכז רוחני בלבד )ולא כישות‬ ‫תה תקופה קראו תושבי ירושלים גם‬
‫מדינית לכל העם(‪ ,‬אלא בראש וראשונה‬ ‫אודות משברים קשים העוברים על‬
‫נגד כל אלה המכריזים על עצמם‬ ‫בנקים גדולים באמריקה‪ .‬שלא מדעת‬
‫כחובבי‪-‬ציון‪ ,‬ועם זאת ‪ -‬נשארים בגו­‬ ‫קישרו עניין לעניין‪ ,‬ומייד החלו רצים‪,‬‬
‫כל עוד רוחם בם‪ ,‬להוציא את כל כספי­‬
‫לה‪.‬‬ ‫הם וחסכונותיהם מן הבנק‪ ,‬לפני‬
‫בהתקוממות זו יש כדי להסביר גם‬
‫את גישתו הלא‪-‬מקובלת של ברזילי אל‬ ‫שיתמוטט‪.‬‬
‫״הישוב הישן״‪ .‬שלא כמו מנהיגים ציו­‬ ‫הוצאת הכספים על‪-‬ידי הקהל המבו­‬
‫ניים אחרים שהסתייגו מן הישוב‪-‬הישן‪,‬‬ ‫הל עברה תוך כדי איבוד עשתונות‬
‫פונה ברזילי לקשור עימם קשרים‪.‬‬ ‫כללי‪ ,‬כשהיא גובלת לא פעם בהקנטת‬

‫‪14‬‬