Page 93 - Peamim 136

‫פתיח הקינה ששרה ברוכה‪' ,‬אני כותבת במקל של כורכום'‪ 126,‬מורה על מנהג‬

‫של נשים יהודיות בהראת‪ :‬כאשר נפטרה אישה היו האבלות עליה מבנות‬
‫משפחתה הקרובה מסמנות את אבלותן בצביעת כף היד הימנית בכורכום‪127.‬‬

‫סימון טקס מעבר בצבע מוכר מטקס החינה‪ ,‬שבו הכלה מסומנת בחינה בכפות‬

‫רגליה וידיה‪ .‬גם סימון האבלות בצבע הכורכום וגם סימון החתונה בצבע החינה‬
‫קשורים בגורלה של האישה‪ 128.‬הנשים צבעו את כף ידן הימנית בכורכום לפרק‬

‫זמן של שלושים עד ארבעים יום ‪ -‬סימן לצערן הרב ולגעגועים לבת המשפחה‬
‫שנפטרה‪ .‬צבע הכורכום צהוב–זהב‪ ,‬כצבע האור ונר נשמתה של הנפטרת‪.‬‬

‫צביעת היד המדליקה את נרות השבת בצבע זה הביעה את תפילת הנשים‬

‫למסע נשמתה של הנפטרת אל לשכות האור וגן העדן‪ .‬ואכן המקוננת שרה‪:‬‬

‫'עד מתי אשא את הסבל? עד שאראה את האור שלה'‪ .‬אם כן מקל הכורכום יכול‬

‫לכתוב את הסבל ולהביעו כחותם בידי האבלות‪ ,‬וצבעו‪ ,‬צבע האור‪ ,‬גם מסמל‬
‫את נשמתה של הנפטרת‪129.‬‬

‫‪ 126‬בתרגום ספרותי‪ :‬בקולמוס של כורכום‪ .‬אך הבאתי את‬

‫התרגום של ברוכה מדרי לעברית‪.‬‬

‫‪ 1 27‬הכורכום הארוך (‪ )curcuma longa‬הוא צמח רב שנתי ממשפחת‬

‫הזנגוויליים הגדל בהודו המזרחית‪ ,‬סין ויאווה‪ .‬שורש הצמח‬

‫דמוי פקעת‪ ,‬צורתו כקנה ומזכירה את קרוב משפחתו‬

‫הזנגוויל‪ ,‬צבעו כתום והוא עטוף בקליפה חומה‪ .‬תבלין‬

‫הכורכום מופק מהשורש ומשמש לתרופות עממיות (עצירת‬

‫דמו של העולל בזמן מילתו)‪ ,‬למאכל ולצביעה‪ .‬קנה השורש‬

‫של הכורכום נראה כמו עיפרון שניתן לאחוז בו ולכתוב או‬

‫לצבוע‪ .‬נשים אפגאניות השתמשו בכורכום לתיבול מאכלים‪,‬‬

‫להכנת תרופות נגד צהבת וזיהומי עור ולמטרות קוסמטיות‪.‬‬

‫ראו‪ :‬פיקל‪ ,‬עמ' ‪ .62‬לדברי בצלאל נשים צעירות נהגו לצבוע‬

‫את פניהן באפר ובכורכום על מנת לכער עצמן ולהתגונן מפני‬

‫אונס כאשר היו פרעות ביהודים‪ .‬ראו‪ :‬בצלאל‪ ,‬ברכה‪ ,‬עמ' ‪.56‬‬

‫‪ 128‬כך עולה משיר חתונה של יהודי אפגאניסתאן‪' :‬הכלה חינה‬

‫‪t‬ב‪s‬ק‪a‬או‪d‬לוש‪ַ r‬רה‪a‬י‪h‬ת‪e‬ם'‪h‬ב(‪ַ c‬ח‪/a‬י‪n‬נ‪ne‬ה‪iubsa/nhde‬א‪amr‬ם‬ ‫קושרת ‪ /‬את כפות רגליה וידיה היא‬
‫‪/‬חי‪e‬נ‪sh‬ה ַ‪a‬ל‪b‬א‪na‬ת ַ‪a‬מ‪n‬צ‪en‬א‪ar/h‬הי‪ag‬א ‪/‬ת‪e‬ק‪nd‬שו‪ba‬ר‪ i‬א‪ַ m‬ת‪ִ pa‬לב‪vּe‬ה‬

‫‪ .)del be-khod mibande‬על שירי חתונה באפגאניסתאן‪ .‬ראו‪:‬‬

‫יהושע–רז‪ ,‬עמ' ‪.409‬‬

‫‪ 1 29‬בתרבות היהודית באפגאניסתאן נר הוא סמל לנשמתו‬

‫של האדם‪ ,‬כלשון הכתוב 'נר ה' נשמת אדם' (משלי כ‪ ,‬כז)‪.‬‬

‫בסיפורים עממיים של יהודי אפגאניסתאן נרות שמן מסמלים‬

‫נשמות של בני אדם‪ ,‬ככל שאדם מזדקן כך השמן בכוסו הולך‬

‫ומתמעט ונרו הולך ודועך‪ .‬ראו‪ :‬קורט‪ ,‬סיפורי עם‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬

‫וראו גם‪ :‬גנוז‪.‬‬

‫צילה זן־בר צור ‪ /‬לידה ומוות במעגל החיים‬ ‫‪92‬‬