Page 88 - Peamim 136
P. 88
בדגמי ציפורים ,סמלי מגן דוד וכפות ידיים ,בדומה להינומה ( )pulakiשל
הכלה היהודייה באפגאניסתאן .הציפור סימלה הן את פריון האישה והן את
מסע הנשמה ממשכן תחתון ארצי אל המשכן העליון השמימי.
רחצת ילדים :הערסול בנאני
גם רחצת ילדים מתים נעשתה בידיה המיומנות של רוחצת המתים ,היא ערכה
את הטקס במתכונת רחצת היילוד לאחר לידתו :בזיקת גבישי מלח ,שטיפה
במים חמימים שהושרו בהם פרחים מיובשים של תבלין הציפורן ,ניגוב ופידור
בהיאלבדק/תה:ע'לבידרהךדסלבמניוהבתשליךם./תבלסכייו'ם(uמoלrאeכbתהfidהeיsית-eהhרַaוrח).צת המתים מברכת את
בערסל תינוקות, לבן והונחה פשתן נאניב(iתוַ nםnaה),רחלצשהםנהכברכאהתהגולפקתבוהריהל;דהיבלבדד
משפחתו ,אך לא מאמו ומבני הופרד
מן הערסל שלו .ברמה הסמלית נוצרה אנלוגיה בין האם לאדמה :כמו שהתינוק
הובא מעורסל בנאני לחיק אמו יולדתו ,שהזינה אותו בחלבּה ,כך במותו הובא
מעורסל בנאני לחיקה של אימא אדמה .למילה נאני צליל דומה לננה (,)nene
אימא .הנאני הוא הייצוג המטונימי של האם העוטף את הילד בעת קבורתו.
טקסי קבורה ואבל
בתרבות היהודית באפגאניסתאן יוחסו לאבל משמעויות רגשיות ורוחניות
כאחת 118.זמן האבלות ִאפשר לקרובים לחוות ולהטמיע את הפֵרדה ,ובד בבד
לברך את נשמתו של המת במסע אל העולם האחר ולאחל לנשמה שיפוט חומל,
אשר יקנה לה את הזכות להיכנס בשערי גן העדן.
טקסי האבלות נערכו על פי המסורת ההלכתית שרווחה בקרב היהודים,
ועל פי משנתו של ר' חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) .אפשר לחלק את טקסי
הקבורה והאבלות לשלושה שלבים :שלב האנינּות -הזמן שמן הפטירה עד
הקבורה; שלב הקבורה -לוויית המת וקבורתו; שלב האבלות -שבעת ימי
האבל ,שלושים ימי האבל ,שנת האבל.
המחט .המחט נחשבת במרחב האסייתי אמצעי הגנה מפני
ישויות דמוניות ,והיריעה הרקומה שנפרׂשה על הנפטרת
שימשה הן לכבודה והן להגנתה .ראו :צבר ,מעגל החיים ,עמ'
.307-306
118היחס למת ולקברו ביהדות הוא דיכוטומי .גופת המת טמאה
(אבי אבות הטומאה) ,אך קברו משמש לפרק זמן מסוים
מקום תפילות ובקשות ,ומאפשר כביכול תקשורת עם האל.
ראו :ליכטנשטיין ,עמ' .16-9
פ ע מ י ם ( 1 3 6ת ש ע " ג ) 87
