Page 89 - Peamim 136
P. 89
שלב האנינות
שארי בשרו של המת מכונים אוננים כל עוד המת מוטל לפניהם וטרם הובא
לקבורה .על פי ההלכה האונן פטור מכל מצוות עשה ,כמו תפילות וברכות.
בפרק זמן זה מתקינים את המת לקבורה.
כאשר מת אדם מכובד או אישה מכובדת ,נהג המולא באפגאניסתאן לתקוע
בשופר ולהכריז על מועד קבורת הנפטר או הנפטרת .כשנפטר אדם מן היישוב,
עבר כרוז בסמטאות בתי היהודים ,בבתי הכנסת ,בבתי המדרש והכריז על מותו
ועל מועד ההלוויה .בשלב זה הזמינו את רוחץ המתים ,ובעזרת תומכיו הוא
הכין את גופת המת לקבורה.
מחוץ לחדרו של המת או אוהל הרחצה נאספו המקוננות .חלקן היו מקוננות
מקצועיות וחלקן מקוננות נלוות .הן עטו מעטפת ראש ,צ'אדור שחור ,ונופפו
בידיהן בכנפות הצ'אדור בתנועות דרמטיות ,פצחו ביללות קינה ,שרטו את
עצמן בציפורניהן ובכו ,ומעשיהן עוררו רושם עז ,בעיקר על הילדים .וכך סיפר
עקיבא ,שנולד בהראת בשנת :1937
סבתא שלי נפטרה בהראת כשהייתי בן עשר .היא ביקשה ממני שבמשך
שבעת ימי האבלות עליה אשיר לה את 'נשמת כל חי' ...גם היום כמעט
שבעים שנה אחרי אני נזכר בה ושר לה את השיר .אני זוכר שהכול היה
שליו בבית אחרי שסבתא נפטרה ,היא נגאלה מייסורי גוף קשים .אנחנו,
אני ,אבא ,הדודים שלי היינו לבושים בלבן והיינו ויחפים ,עמדנו לצאת
להלוויה .פתאום ,אני לא יודע מאיפה ,נכנסו לחצר שלנו להקה של נשים
עם צ'אדור שחור והוציאו קולות של ציפורי טרף וכל הנשים פרצו בבכי...
מרוב בהלה הלכתי ועמדתי מאחורי אימא שלי ...הרגשתי שהן מפריעות
לשקט ולקדושה שאפפה את סבתא שלי ...את הפנים של סבתא שלי אני
כבר לא ממש זוכר ,את הפנים של הנשים המקוננות האלה שדמו בעיניי
לעורבים שחורים ,זה נחקק לי בראש119.
1 19עקיבא עלה לישראל בהיותו נער ,בשנת .1951ראיינתי אותו
בשנים .2010-1998המובאה מריאיון ב– 12ביוני .2004ראו
גם' :בבית הכנסת שבו נהגו להתפלל בני משפחת הנפטר
היו מודיעים על “מת מצווה" ועל מועד ההלוויה .כמו דלקה
בשדה קוצים הייתה השמועה עוברת ברחובות היהודים
שפלוני ָא ַלם ַר ְפ ֶתה (הלך לעולמו) ושכנים וקרובי משפחה
היו ממהרים לבית הנפטר ,שם ישבו הנשים וקוננו בקול.
והיו מקוננות מקצועיות שצעקו ובכו כאילו מתן שלהן מונח
לפניהן וכך גירו את הנשים והילדים עד שמיררו בבכי קורע
לב' (בצלאל ,ברכה ,עמ' .)113-112
צילה זן־בר צור /לידה ומוות במעגל החיים 88
