Page 86 - Peamim 136

‫שני קרובים של המת היו עוזרים לרוחץ המתים ‪ -‬הם עצמו את עיניו של‬

‫המת ובזקו על עפעפיו עפר מירושלים‪ 109.‬בחוץ קוננו הנשים‪ 110,‬והמולות‪,‬‬

‫כוהני הדת היהודים‪ ,‬קראו פרקי תפילה יחד עם שארי בשרו של המת‪ .‬באותה‬

‫שעה נטל רוחץ המתים את ציפורני ידיו ורגליו של המת‪ ,‬גזז את שערותיו‪,‬‬

‫ובעזרת אלונטיות כותנה משח את הגופה בשרף עצים מעורב בשמן כדי‬

‫לנקותה ולהרחיק ממנה ריח רע‪ .‬לאחר מכן נרחצה הגופה במי טהרה‪ ,‬לרוב מים‬

‫פרחים מיובשים של תבלין‬ ‫(מ‪k‬ן‪a‬ה‪h‬מ‪ik‬קוו‪m‬ה‪-e,‬ו‪ַ b‬ש‪)a‬ה‪.‬וסמיפפואתלהכםבודתומצשילתהמשתל‬ ‫שהובאו‬
‫לא פקקו את נקביו במוך‪111.‬‬ ‫הציפורן‬

‫לבסוף הולבשה הגופה בתכריכי פשתן (‪ 112,)kefan‬שכללו כתונת ורצועות בד‬

‫ברוחב כ–‪ 10‬ס"מ שנכרכו סביבה‪ ,‬וביניהן הונחו ענפי הדס ירוקים וענפי פיגם‪,‬‬

‫מטעמי גהות ולכבוד המת‪ 113.‬על מת זכר היו פורׂשים את טליתו‪.‬‬

‫‪ 109‬עצימת עיני המת ובזיקת עפר על עיניו ידועות גם מטקסי‬

‫האבלות של המוסלמים באפגאניסתאן‪ .‬העפר הובא מקברו‬

‫(‪naַ le-‬‬ ‫של אחד הקדושים המוסלמים‪ .‬ראו‪ :‬עלי‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬ ‫‪1 10‬‬
‫המקוננת היהודייה באפגאניסתאן כונתה נאלה–כש‬

‫‪ ,kash‬מילולית‪ :‬מושכת אנחה‪ ,‬נאקה)‪ .‬ואילו המקוננת‬

‫המוסלמית כונתה כאמור ויאר‪ ,‬בעלת הלך רוח (ראו לעיל‪,‬‬

‫הערה ‪ )75‬או מויה כון (‪ ,moye kon‬מילולית‪ :‬עושת הקינה)‪.‬‬

‫‪ 111‬קאפח ציין כי בעת רחצה וטהרת המת אין תוחבים צמר גפן‬

‫לנקביו ואין מבזים אותו בהכנסת ידיים לתוך גופו‪ .‬על מנהגי‬

‫קבורה ואבלות של יהודי תימן ראו‪ :‬קאפח‪ ,‬עמ' ‪.339-323‬‬

‫‪ 1 12‬יהודי אפגאניסתאן נהגו לתפור את תכריכיהם בעודם בחיים‪.‬‬

‫נשים שמרו את תכריכיהן בסנדּוק‪ ,‬ארגז הנדוניה שלהן‪,‬‬

‫וגברים שמרו את התכריכים בגומחה בקיר הבית שנשמרו בה‬

‫גם ספרי תפילה וחפצי קודש‪ .‬תכריכי המת באפגאניסתאן‬

‫כונו בפי היהודים גם הלבשה‪ .‬יהודי בוכארה נהגו לערוך‬

‫טקס הלבשת התכריכים בעוד בעל התכריכים חי ונושם‪.‬‬

‫לטקס הוזמנו קרובים של בעל התכריכים‪ ,‬הוגשה תקרובת‬

‫של מיני מתיקה ו ֵפרות מיובשים‪ ,‬ושרו פיוטים ומזמורים‪.‬‬

‫טקס זה נחשב סגולה לחיים ארוכים‪ .‬ראו‪ :‬בר–לבב‪ ,‬מיתה‪.‬‬

‫גם המוסלמים באפגאניסתאן השתמשו בתכריכים מכותנה‬

‫או מפשתן בצבע לבן‪ .‬הם כרכו את כל גופו של המת אך פניו‬

‫נותרו גלויים‪ .‬ראו‪ :‬עלי‪ ,‬עמ' ‪.50-47‬‬

‫‪ 113‬יהודי אפגאניסתאן השתמשו בצמח ההדס כבשמים להבדלה‬

‫ולמת‪ ,‬אך על הבשמים למת לא בירכו כפי שבירכו על בשמי‬

‫ההבדלה‪ .‬ריח ההדס מפעיל את החוש האורקטי (‪ ,Orexi‬עז‬

‫ביטוי) האנושי‪ ,‬שמסמן שלב מעבר בין קודש לחול‪ ,‬בין טהרה‬

‫לטומאה ובין חיים למוות‪ .‬כבר בתקופה האמוראית המאוחרת‬

‫השתמשו בענפי הדס בטקסי מעבר‪ .‬על פי המסופר בבלי‪,‬‬

‫ביצה ו ע"א הניחו על ארונו של המת בטקסי קבורה בבבל‬

‫פ ע מ י ם ‪ ( 1 3 6‬ת ש ע " ג ) ‪85‬‬