Page 94 - Peamim 136
P. 94
כאשר התכנסו שארי בשרו של המת ,היה המולא קורע קריעה ()keriaa
בבגדי האבלים .האבלים לבשו לבן ,סימן האבלות בקרב היהודים והמוסלמים
באפגאניסתאן .האבלים חלצו את נעליהם והלכו יחפים .משעה זו חלו עליהם
איסורי מלאכה ,הם לא התרחצו ולא סכו את גופם ,לא הסתפרו ולא גזזו את
ציפורניהם ,לא למדו תורה ,לא אכלו בשר ולא שתו יין ,ולא קיימו יחסי אישות.
כל האיסורים הללו למעט איסור יחסי אישות לא חלו בשבת.
שלב הקבורה
גברים שארי בשר של הנפטר או הנפטרת היו רשאים ללוות את המת לקבורה130,
בעוד הנשים נשארו ישובות בבית על מחצלות .המת הוצא ממקום הרחצה -
רגליו הוצאו תחילה על פי האמונה שרווחה כי בעת תחיית המתים יקום המת
על רגליו וילך לכיוון ירושלים .הניחו את המת על מחצלת המת ,מחצלת
שיירת אותו ,בראש נשאו קהלמולעווהים,שהיוחשפיחםלוכובלהם,שלתיבייתתדקובתר,ו ותש(יַ nשtaהesאrנuשי)gם.
נושאי פעם התחלפו ומדי
המת ,כדי ְלזַכות רבים במצווה.
בית הקברות היהודי בהראת היה בפרוורי העיר ,במרחק כשלושים דקות
הליכה משער היציאה של העיר (כ– 3ק"מ) ,ושטחו היה 14דונמים .משפחה
מוסלמית ,משפחת עבד אלעזיז ,ניהלה את בית הקברות ,חפרה את הקברים
ושמרה על המקום תמורת תשלום .גם המוסלמים ראו בבית הקברות היהודי
מקום קדוש ,כך שיד אדם לא השחיתה אותו ,אלא פגעי הזמן בלבד131.
130על מנהגי פטירה ואבלות של יהודי אפגאניסתאן ראו :יהושע–
רז ,עמ' .429-426
131לדברי גול המוסלמים ,לרבות השיעים ,הקפידו על קדושת
המרחב של בית הקברות היהודי .לאחר עלייתה של רוב
הקהילה לארץ בשנות החמישים ,נהגו בני הקהילה המעטים
שנותרו בעיר לפקוד את בית העלמין בראש חודש ניסן.
ובאחד הביקורים מצאו כי הוא הפך ל'בית פריצות' ,ולאחר
שהגישו תלונה במשטרת הראת ,נוקה המקום מההוללים
והזונות שפלשו אליו .בעקבות האירוע בנו הקהילה ונדבניה
סביב בית העלמין חומה בגובה 3מ' וחפרו תעלות לניקוז
מי הגשמים; העבודות נמשכו כשישה חודשים ועלותן הייתה
כ– 60,000רופיות .ראו :גול ,עמ' .29שלמה יקותיאל ,יליד
הראת (וכיום על פי הגדרתו אזרח העולם) ,יצא במאי 2008
לאפגאניסתאן ,על מנת לאמוד את הנזקים בבתי הכנסת
ובבתי הקברות בהראת ובכאבול ולשפץ בתי כנסת ,מקוואות
ומצבות בבתי העלמין .המידע העדכני על מרחבים מקודשים
ומרחבים ספיים בתרבות יהודי אפגאניסתאן תועד והופץ
פ ע מ י ם ( 1 3 6ת ש ע " ג ) 93