Page 15 - etmol 64

‫התורה ועל העבודה‪ ,‬מטייל בשבילי‬
‫היער הסמוך לביתי ומקשיב לקולות‬
‫החודרים לכאן מכל העולם‪ ,‬בפרט‬

‫לבשורות הרדיו הלונדוני״‪.‬‬
‫בסוף המכתב נותן דובנוב הוראות‬
‫כספיות‪ .‬הוא קיבל הלוואה לקיומו‬
‫מיהודי תושב ריגה בשם נחום יואלסון‬
‫ומבקש‪ ,‬כי היא תשלם מחשבונו ‪65‬‬
‫לירות לגיסו של יואלסון‪ ,‬שחי בתל‪-‬‬

‫אביב‪ ,‬בשדרות רוטשילד‪.‬‬

‫יריית השוטר הלטבי‬

‫עד כאן דברי המכתב שנכתבו ‪ 22‬יום‬ ‫כולם בניו‪-‬יורק וימצאו שם עבודה פר­‬ ‫השלטונות הסובייטים‪ .‬בסוף אותה‬
‫לפני הפלישה הגרמנית לברית‪-‬‬ ‫טית וציבורית‪ .‬ואני יושב בחדרי על‬ ‫שנה‪ ,‬ב־‪ 8‬בחודש דצמבר‪ ,‬הוצא להורג‪,‬‬
‫המועצות‪ .‬תוך שבוע נכבשה על ידם‬ ‫יחד עם חברו ויקטור אלתר‪ ,‬גם הוא‬
‫ריגה‪ .‬שמעון דובנוב נכלא עם שאר‬
‫יהודי העיר בגיטו המקומי ועל‪-‬אף הת­‬ ‫ממנהיגי ה״בונד״‪ ,‬על־ידי הרוסים‪.‬‬
‫נאים הקשים המשיך לכתוב‪ .‬מוקיריו‬ ‫מעט המכתבים שכתב דובנוב בעת‬
‫וראשי הגיטו השתדלו להקל עליו במי­‬ ‫ההיא חלקם היה מיועד לבתו וחלקם‬
‫דת האפשר‪ ,‬ובעיקר להסתירו מהסכנות‬ ‫לידידיו בירושלים‪ .‬המכתב האחרון‬
‫ששלח לארץ־ישראל הוא מהתאריך ‪31‬‬
‫שנשקפו לו יוס״יום‪.‬‬ ‫במאי ‪ ,1941‬ערב חג השבועות תש״א‪,‬‬
‫ב‪ 8-‬בדצמבר ‪ 1941‬הובל עם אלפי‬ ‫והוא נועד לעורכת־הדין הירושלמית‬
‫יהודים לגיא‪-‬ההריגה שברומבלי הסמו­‬ ‫רוזה גינזבורג‪ ,‬בתו של הסופר והעסקן‬
‫כה לריגה‪ .‬הוא צווה לעלות למכונית‪,‬‬ ‫מרדכי בן הלל הכהן‪ ,‬שהיה מידידיו‬
‫שהובילה את הזקנים והנכים‪ .‬מחמת‬ ‫הוותיקים והמסורים של דובנוב בשהו­‬
‫מחלתו לא היה מסוגל לעלות למכונית‪.‬‬ ‫תו ברוסיה‪ ,‬ושהיא טיפלה בניהול‬
‫ענייניו הכספיים בארץ‪ ,‬זכויותיו‬
‫שוטר לטבי ירה בו והרגו‪.‬‬ ‫ותמלוגיו כסופר‪ .‬ידוע לנו רק על עוד‬
‫מכתב שכתב דובנוב באותו זמן ושנש־‬
‫לעיון נוסף‪ :‬מריגה הסובייטית לירוש­‬ ‫לח לבתו סופיה שהגיעה כבר לארצות־‬
‫לים ‪ -‬בדאגה‪ ,‬״שבות״ ‪ ,8‬תשמ״א‪.‬‬
‫הברית‪.‬‬
‫גורל ארכיונו של הנוסע גלאזר‬
‫דאגה לנעשה בארץ ישראל‬
‫בגליון ״עת‪-‬מול״ מחודש יוני‬
‫‪ 1985‬נתפרסם מאמר של יהודה ניני‪:‬‬ ‫בראשית מכתבו לארץ מביע האיש‬
‫״גלאזר מציע מדינה יהודית בתי­‬ ‫החי בלב הסכנה‪ ,‬דאגה לגורל הישוב‬
‫מן״‪ ,‬ובו מסופר על הנוסע היהודי‬ ‫היהודי בארץ־ישראל ״שסנחריב הגר­‬
‫הנודע פרופ׳ אדוארד גלאזר‪ ,‬מוינה‪,‬‬ ‫מני לא יגיע אליה״‪ .‬הכוונה היא לרומל‬
‫מהחוקרים החשובים של תימן וערב‬ ‫שחייליו התקדמו במצרים לכיוון ארץ‪-‬‬
‫ישראל‪ .‬הוא מספר על מצבו האישי‪:‬‬
‫במאה הקודמת‪.‬‬ ‫״מצבי הפרטי לא נשתנה לעת עתה‬
‫אדוארד גלאזר‪ ,‬שנפטר בשנת‬ ‫לרעה לעומת השינויים במצב הכלכלי‪,‬‬
‫‪ ,1908‬היה גיס‪-‬סבתי‪ .‬כשמת השאיר‬ ‫אבל בדידותי הולכת ומתגברת‪ .‬בתי‬
‫ארכיון מדעי וציבורי גדול‪ .‬אחיו של‬ ‫סופיה ובניה כבר עזבו את מדינת ליטה‬
‫אדוארד‪ ,‬אלויס‪ ,‬ניסה להתמסר לבי­‬ ‫ואחרי טילטולים של כמה חדשים דרך‬
‫רור החומר המדעי הגדול שהיה ארוז‬ ‫יפוניה הגיעו לאמריקה‪ .‬ודאי יסתדרו‬
‫בארגזים בביתו‪ ,‬אולם לא יכל להש­‬
‫תלט עליו‪ .‬הוא שיגר אלי מכתב‬
‫וביקש שאפנה לאוניברסיטה העב­‬
‫רית בירושלים כדי שישלחו איש‪-‬‬
‫מדע שיבוא אליו‪ ,‬ימיין את החומר‬
‫המדעי הרב ויעבירו לירושלים‪ ,‬שכן‬

‫כבוד יהיה למשפחה לתרום את תרומתה לאוניברסיטה היהודית‪.‬‬
‫פנייתי לד״ר סוקיניק הארכיאולוג‪ ,‬מאוניברסיטת ירושלים‪ ,‬והעברתי אליו‬
‫את ההצעה‪ ,‬עם העתק של כתובות‪-‬הסכר הנודעות ממארב‪ ,‬בדרום ערב‪,‬‬
‫שפיענח גלאזר‪ .‬ד״ר סוקניק מסר לי‪ ,‬כי האוניברסיטה מוכנה לקבל את‬
‫התרומה בתנאי שהתורמים ישלחו ברטיס נסיעה לחוקר שיסע לבדוק את‬
‫הארכיון ויעבירו על חשבונם את המשלוח לירושלים ויתרמו אף להוצאות‬
‫האיחסון באוניברסיטה‪ .‬האח הזקן לא היה מסוגל לעמוד בתנאים הכספיים‬
‫האלה‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם השניה ניתק הקשר בינינו‪ .‬ארכיונו העשיר‬

‫של פרופ׳ גלאזר אבד באחת ההפצצות‪.‬‬
‫מנחם צנטנר‬

‫‪15‬‬