Page 20 - etmol 64

‫קים בעטיה‪ ,‬ומוסר ההשכל בלשונו של‬ ‫חיים בן־עטר‪ ,‬עורך ׳׳החרות׳‬ ‫נתפרסם בחוברת הזכרון ״בצוק העי­‬
‫עגנון הוא‪ :‬״כבד זה שבא מכפרתו של‬ ‫תים״ )‪ (1919‬בעריכת אז״ר בשם ״הכו­‬
‫עשיר הרבה חטאים ננעצו בו‪ ,‬והיה‬ ‫נבלות עליו ‪ -‬עמד וזכה בהם את ר׳‬ ‫כב״‪ .‬אין ידוע מי היא הכותבת‪ .‬בן‬
‫מלא עוונות כרמון ‪ -‬נכנסו אלה אל לב‬ ‫ישראל סבא״‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬השולח ידיעות מחיפה‪ ,‬הוא שמו­‬
‫אל בן‪-‬שבת‪ ,‬שנולד במרוקו ועלה עם‬
‫האוכלים וירדו אל חדרי בטנם״‪.‬‬ ‫העני ובני ביתו יוצאים מגדרם כדי‬ ‫הוריו בגיל חמש ארצה‪ .‬התחנך בחיפה‪,‬‬
‫בין סילמן ועגנון שררו יחסי ידידות‪,‬‬ ‫להראות לעשיר‪ ,‬שאכן הם ראויים‬ ‫למד בביירות ועסק כל חייו בהוראה‪.‬‬
‫שעליהם מספר עגנון בדרך אגב‬ ‫למתנה‪ .‬בסופו של דבר לא רק שאינם‬ ‫הוא היה בין המשתתפים הקבועים של‬
‫בזכרונותיו על ברנר )בתוך ״מעצמי אל‬ ‫נהנים מפסולת‪-‬נדבה זו‪ ,‬אלא שהם לו­‬
‫עצמי״(‪ :‬״בשעה שגמרתי את עסקי‬ ‫״החרות״ בכתבות מחיפה‪.‬‬
‫ביפו ונפטרתי מכל שלוש המשרות‬ ‫שער ״ליהודים״‬ ‫מ‪ .‬קרמר‪ ,‬הוא מנדל קרמר‪ ,‬שהיה‬
‫כאחת ועליתי לירושלים‪ .‬בדעתי היה‬ ‫עתון ההומור‬ ‫אישיות ידועה בירושלים בימי התורכים‬
‫ללכת מיד אצל ברנר‪ ,‬שאמרו לי שהוא‬ ‫ואחר‪-‬כך נתפרסמו עליו כל מיני שמו­‬
‫ממתין לי‪ ,‬אלא שהלכתי תחילה עם ק״ל‬ ‫שהוציא סילמן‬ ‫עות שהוא ״מוסר״ או מקורב לשלטו­‬
‫סילמן ועם אחרים לבקש לי חדר כדי‬ ‫לקראת פורים‬ ‫נות‪ .‬קרמר היה יליד ירושלים‪ ,‬כל ימיו‬
‫שלא יטרח עלי ברנר‪ ,‬שהיה ממציא‬ ‫במשך שנים רבות‬ ‫ישב במאה‪-‬שערים‪ ,‬ידע להתהלך עם‬
‫עצמו לאוהביו לבקש להם דירה״‪ .‬סיל‪-‬‬ ‫השלטונות התורכים והיה אחד המומחים‬
‫מן נזכר גם בחטף ב״תמול שלשום״‪.‬‬ ‫לשיחוד התורכים‪ .‬הוא נתמנה על‪-‬ידם‬
‫הכרותם של סילמן ועגנון החלה בשעה‬ ‫ל״מוכתר״‪ ,‬מעין בא‪-‬כוח‪ ,‬של העדה‬
‫שישבו שניהם ביפו ונמשכה גם בשעה‬ ‫האשכנזית בירושלים‪ .‬הרצל טען ביו­‬
‫שסילמן התיישב בירושלים‪ .‬מכתבים‬ ‫מניו‪ ,‬כי כשביקר בארץ ״ליווה״ אותו‬
‫מעטים שנשתמרו מתקופות מאוחרות‬ ‫קרמר מטעם השלטונות‪ .‬אחרי מלחמת‬
‫העולם הראשונה עבד כפקיד במשטרה‬
‫יותר‪ ,‬מעידים על כך‪.‬‬ ‫האנגלית‪ .‬מנדל קרמר השתתף הרבה‬
‫בשנת ‪ 1933‬הזמין סילמן את עגנון‬ ‫בעתונות הירושלמית ופירסם ידיעות‬
‫לחתונת בתו ימימה והוא כותב אליו‪:‬‬ ‫שונות‪ ,‬כנראה בתוקף מעמדו כ״מו‪-‬‬
‫״הוי‪ ,‬הוי‪ ,‬ארוכה הדרך מאז התהלכנו‬
‫על המדרכות הצרות והגבוהות של נוה‪-‬‬ ‫כתר״‪ ,‬מטעם השלטונות‪.‬‬
‫שלום ועד הילוכנו בין גנים וכרמים‬ ‫בעתונים בני ארבעת העמודים‬
‫בתחומה של בית‪-‬הכרם שלנו הנבנית‪,‬‬ ‫התפרסמו גם ידיעות ממקומות שונים‬
‫בארץ‪ :‬יפו‪ ,‬חיפה‪ ,‬בן‪-‬שמן וכמובן‪ ,‬ידי­‬
‫בעזרת צור ישראל״‪.‬‬ ‫עות מירושלים‪ ,‬וכן ידיעות מחוץ לארץ‪:‬‬
‫וכך בשעה שנעשה סילמן לעורך‪,‬‬ ‫מהאימפריה התורכית ומ״תפוצות ישר­‬
‫עמד לו עגנון ידידו בשעת דחקו והמציא‬ ‫אל״‪ ,‬במיוחד מסלוניקי ומקושטא‪ .‬טור‬
‫מיוחד הוקדש ל״תלגרמי רייטר״ )סו­‬
‫לו מעשה‪ ,‬שכמעט ואבד‪.‬‬ ‫כנות הידיעות הבינלאומית הנודעת‪,‬‬
‫רויטר( ולציטוט מהעתונות הערבית‪ .‬כן‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״עתון ‪77‬״ גלימות ‪;69,64 ,63 ,58‬‬ ‫התפרסמו מודעות מסחריות ופרטיות‬
‫‪ 1984‬־‪.1985‬‬
‫רבות‪.‬‬
‫‪b‬ידודים‬
‫בשרו של עשיר‬
‫‪ :‬ריהודים ארבעים עסורים•’‪I‬‬
‫‪ ,‬זה ד‪-.:,‬ב נע׳ניו ‪rv‬־‪- .‬ות ־‪,‬דע־‪ .‬־‪.‬שרש ה‪:‬ב־* לדיהודים‬ ‫אולם ״ההפתעה״ של העתון הוא סי­‬
‫‪ .‬ש־־פ״ע נשנה‪ ,‬הנאה א• ה בזנות‪ •.:‬ישנה הד‪,‬־צאה העש—־‪..‬יהיובלי‬ ‫פור ‪ -‬״מעשה״ בלשון המערכת ‪ -‬בשם‬
‫״כפרות״ שהופיע בגליון האחרון של‬
‫ערב יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬החתום באותיות ע‪-‬‬
‫ן‪ .‬מסתבר שמאחורי חתימה זו מסתתר‬
‫ש״י עגנון‪ .‬״מעשה״ זה נעלם מעיניהם‬
‫של חוקרי עגנון ולא נכלל באף אחת‬
‫מהביבליוגרפיות של יצירותיו‪ .‬ואין‬
‫תימה בדבר‪ ,‬כי כשם שזכרו של העיתון‬
‫כמעט נכחד‪ ,‬כך עלול היה להיות גורלו‬

‫של מה שנתפרסם בו‪.‬‬
‫בחתימת ע‪-‬ן חתם עגנון גם על סיפו­‬
‫רים אחרים שלו שפורסמו באותה תקו­‬

‫פה‪ ,‬כגון ״משפתיים״ ו״פרקי דרך״‪.‬‬
‫זהו סיפור קצר מאוד‪ ,‬כתוב בלשונו‬
‫המיוחדת של עגנון‪ ,‬ששבח ואירוניה‬
‫משמשים בה בערבוביה‪ .‬במרכזו‪ ,‬מתנה‬
‫שזוכה בה עני בשם ר׳ ישראל סבא ‪-‬‬
‫כבד וכליות ובני מעים מ״כפרתו״ של‬
‫עשיר‪ :‬״רגיל היה עשיר זה ‪ -‬כותב‬
‫עגנון ‪ -‬לזורקם על הגג‪ ,‬אלא שתקן לו‬
‫גג חדש לביתו‪ ,‬ושוב לא נאה להטיל‬

‫‪20‬‬