Page 15 - etmol 28

‫בבתי אולפנד‪ ,‬בעולם הערבי‪.‬‬ ‫בעיני הכל‪ .‬הוא יגן עליך ולא יתן‬ ‫שלה‪ .‬דומה כי המפורסם ביותר מבין‬
‫מנהג הימים ההם היה כי בטרם קרב‪,‬‬ ‫לעולל לך רעה‪ .‬אני סובבתי בעולם‬ ‫יהודי חצי האי ערב‪ ,‬שזכרונו בא ב­‬
‫בהיערך השבטים מערכה מול מערכה‪,‬‬ ‫וביקרתי את הקיסר הביזנטי ולא ראיתי‬ ‫כתובים כיהודי‪ ,‬הוא שמואל בן עדיה‬
‫היו יוצאים המשוררים השבטיים זה מול‬ ‫דבר טוב לאורח המבקש עזרה מחסותו‬ ‫או ע׳דיה‪ ,‬ובערבית אלסמואל אבן־‬
‫זה‪ ,‬מפארים בשיר את שבטם ומחזקים‬ ‫עדאיה‪ .‬שמואל הוא שמו הפרטי ואילו‬
‫את לבו ומגנים את יריבם ומטילים בו‬ ‫של שמואל״‪.‬‬ ‫שם משפחתו עדאיה‪ ,‬שכן הצירוף הבא‬
‫מורך‪ .‬באחת המלחמות שערך שבטו של‬ ‫אמרו אל קייס הובא אל שמואל בן‬ ‫עם תיבת ׳אבן׳ בא ללמד על שם ה­‬
‫שמואל נשלחה המשוררת מהשבט היריב‬ ‫עדיה‪ ,‬קיבל שם מקלט ואחר‪-‬כך יצא‬
‫וגינתה את שמואל ואת שבטו היהודי‪,‬‬ ‫אל קיסר ביזנטיום‪ ,‬כשהוא מלווה על‪-‬‬ ‫משפחה ולא על שם האב‪.‬‬
‫ובין היתר הזכירה לשמואל שיש בו מן‬ ‫ידי אחד מאנשיו של שמואל‪ .‬את בתו‪,‬‬ ‫שמואל בן עדיה היה ראש שבט קטן‬
‫העזות לצאת בראש שבט דל במספרו‬ ‫כלי נשקו ושריוניו הפקיד בימי שמואל‪.‬‬ ‫ואדוניה של מצודת אבלק ונווי הדק­‬
‫כנגד שבט גדול וחזק‪ .‬שמואל לא חשש‬ ‫אמרו אל קייס מת קודם שהצליח ל­‬ ‫לים שסביבה‪ .‬מצודת אבלק היתה מ­‬
‫לפגיעה בכבודו ועמד כנגדה וד‪,‬שיב ב­‬ ‫השיג את עזרתו של קיסר ביזנטיום‪.‬‬ ‫פורסמת למרחוק בשל מיקומה במרומי‬
‫דברי שיר‪ ,‬וכאמור‪ ,‬זהו שיר הנחשב עם‬ ‫העסאנים )ויש אומרים אחרים( באו‬ ‫פיסגה ובשל חוסן חומותיה‪ ,‬כשם שה‪-‬‬
‫מיטב השירות הקדומות בעולם הערבי‪:‬‬ ‫בשמו של הקיסר אל שמואל בן עדיה‬ ‫דקלים בנאה היו מפורסמים בפריונם‬
‫על מספרם המועט של לוחמי השבט‬ ‫וביקשו ממנו את שריוניו של אמרו‬ ‫ובתמירותם‪ .‬אולם חוסן מצודה כמוהו‬
‫אל קייס בטענת יורשים‪ .‬שמואל סירב‬ ‫כאין אם חוסנם של יושביה דל ועלוב‪.‬‬
‫השיב ‪:‬‬ ‫לעשות זאת משום שכרת ברית עם‬ ‫ואכן‪ ,‬יותר משהיתה המצודה מפורס­‬
‫אס גכר לא הבתים כקלון את ככודו‬ ‫אמרו אל קייס ומלוויו ובני‪-‬ביתו‪ .‬ירי­‬ ‫מת‪ ,‬היה מפורסם שמואל בן עדיה‪,‬‬
‫ביו הטילו מצור על טירתו ושמואל‬ ‫וגבורתו ואומץ ליבו היו שם דבר ב­‬
‫כל כסות תכסהו יפה‪...‬‬ ‫התבצר בה‪ .‬בנו של שמואל יצא לצוד‬ ‫קרב השבטים הערביים‪ .‬אך יותר מ­‬
‫אומרת; מה עולה על דעת משפחת עדיה‬ ‫ציד ונפל במארב שהניחו אויבי אביו‪.‬‬ ‫אלה היה שמואל בן עדיה מפורסם ב­‬
‫אלה היתנו תנאי לשמואל‪ :‬״השריונים‬ ‫נדיבותו‪ ,‬יושרו ונאמנותו למבקש חסו­‬
‫כמרדה והלא מספרה קטן ודל‪...‬‬ ‫או חיי בנך״‪ .‬שמואל סירב להפר בריתו‬ ‫תו• יתכן כי המשל ׳נאמן משמואל׳‬
‫היא תבזה לנו‪ ,‬כי דל מספרנו‬ ‫לאמרו אל קייס ואמר‪ :‬״ימות הבן ואל‬ ‫הפך לסמל עוד קודם המעשה שנספרו‬
‫יפר שמואל בריתו״ ; ואמנם האויבים‬ ‫להלן‪ ,‬שכן תכונות אלו שמנינו בו‬
‫אף אומר לה ‪ :‬הנה )לעולם( הנדיכים‬ ‫טבועות היו בו מאז ומתמיד‪ .‬אולם‬
‫מעטים‪.‬‬ ‫הרגו את בנו‪.‬‬ ‫המעשה שפירסמו ביותר היה הסיפור‬
‫מעשה זה נתפרסם בקרב כל שבטי‬ ‫שמזכירו אחד מגדולי משוררי ערב‪,‬‬
‫אגב כך מדגיש שמואל את תכונות‬ ‫ערב והפך למשל ולשבועה ׳נאמן מ­‬ ‫אעשה מימון‪ ,‬בן דורו של נביא האיס­‬
‫האומץ והנדיבות של בני שבטו‪:‬‬ ‫שמואל׳‪ .‬את דמותו של שמואל ואת‬
‫עוז נפשו תיאר אעשא מימון כשביקש‬ ‫לאם מוחמד‪.‬‬
‫ולא איכפת לנו‪ ,‬שהננו מעטים — וגרנו‬ ‫את חסות צאצאו של שמואל ואלה‬
‫נבכר‪ ,‬וגרם של הרכים )והעצומים(‬ ‫המשורר אעשא נפל בשבי יריביו‬
‫נקלה‪...‬‬ ‫דבריו ‪:‬‬ ‫מבני שבט הכלב‪ ,‬אולם שוביו לא ידעו‬
‫כברית נאבלן והגן על הגר‬ ‫את זהותו‪ .‬וכאשר הגיעה שיירת ה­‬
‫לנו הר‪ ,‬יעלה עליו — מי שנרשה לו‪...‬‬ ‫אכיר כהסד‪ ,‬כלא התנכרות‪.‬‬ ‫שובים אל מצודת אבלק ניצל אעשא‬
‫זוהי טירת אכלק היחידה‪ ,‬שמעה הולד‪...‬‬ ‫ויהי כענן‪ ,‬כי כיקשו ממנו הזיל‬ ‫הזדמנות זו וביקש חסות משוריח‪ ,‬אדוני‬
‫אנו אנשים‪ ,‬לא יראו מות גיכורים כקלון‬ ‫המצודה מצאצאי שמואל אבן עדיה‪,‬‬
‫גשם נדבות‬ ‫בהזכירו לו את חסדי אביו‪ .‬שוריח‬
‫כפי שיראוהו עאמר וסלול‪...‬‬ ‫וככלהמה היה כאריה טורף‪.‬‬ ‫פנה אל שוביו של אעשא וביקש מהם‬
‫על פיות החרכות תשתפכנה נפשותינו‪,‬‬ ‫היה בשמואל ! כאשר סככו הגיכור‬ ‫שיתנו לו את השבוי‪ .‬משום כבודו של‬
‫כגדוד )המכסה הכל( כשהור הלילה‪,‬‬ ‫בעל המצודה המפורסם‪ ,‬נענו לו ה­‬
‫ולא תשתפכנה על הכר זולתן‪.‬‬ ‫שובים‪ .‬אעשא ניצל‪ ,‬ולאחר ששוביו‬
‫לא מת כקרכנו אדם על יצועו‬ ‫גדול ומתנהל כככדות‬ ‫המשיכו בדרכם ביקש ממארחו בכרה‬
‫ולא נשפד דם כלא נקם כמקום הישפכו‪.‬‬ ‫הגר של אכן הוא אשר זכה כהסותו‬
‫על טהרת חיי המשפחה ואצילות ה­‬ ‫היה כטוה ומוגן)יותר( מגר כן עמאר‪.‬‬ ‫קלה ונמלט על נפשו‪.‬‬

‫שבט אמר‪:‬‬ ‫כאכלק היהידה‪ ,‬ליד תימא משכנו‪,‬‬ ‫מה הזכיר אעשא לשוריח ? מה הוא‬
‫טהרנו ולא נעכרנו‪ ,‬דאגנו לאצילותנו‬ ‫מצודה הסונה כה‪ ,‬מגן כלא כגידה‬ ‫החסד שעשה שמואל אבן עדיה ש­‬
‫נשים שהיטיבו הריוננו ואבות אצילים‪.‬‬ ‫בשהכריחו האויב )לאהת( משתי דרכי־‬ ‫הניע את לב בנו להציע חסותו למשו­‬
‫רר שאויביו לכדוהו בלי דעת מיהו ?‬
‫נדיבות השבט מתוארת כך ‪:‬‬ ‫הקלון‪ ,‬אמר לו)שמואל( ‪:‬‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ .‬אמרו אל קייס‬
‫הננו כמי העכ‪ ,‬אין כשכטנו‬ ‫מה שתאמר — הנני שומע‪ ,‬מקשיב !‬ ‫המשורר ובן המלך משבט כנדה בא‬
‫במלחמה עם כמה שבטים‪ ,‬ומשום ש­‬
‫נחשל‪ ,‬ולא ימצא כקרכנו כילי‪.‬‬ ‫ויאמר ‪ :‬בגידה או שכול ! כין שתי‬ ‫נחלש נאלץ לנדוד למרחקים‪ .‬אמרו אל‬
‫שמואל בן עדיה‪ ,‬המשורר הלוחם וראש‬ ‫אלו אתה‪,‬‬ ‫קייס ביקש את חסותם של שבטים חז­‬
‫השבט היהודי הגא היה אף בעל נפש‬ ‫קים וגדולים כשבטי הטיי והפזארה‪.‬‬
‫וכחד אהת מהנה — ואין מזל לכוהר‬ ‫משבטי הטיי נאלץ לנדוד שכן הללו‬
‫רומנטית‪ ,‬באחד משיריו הוא כותב‪:‬‬ ‫אחת מהן‪.‬‬ ‫הסתבכו במלחמות בגללו‪ .‬ראש שבט‬
‫לולא פחדתי פן יאמרו ; הזקן נבנם‬ ‫הפזארה אמר לו‪ :‬״בן חגר! אמנם אני‬
‫אז היסס זמן לא קט‪ ,‬ואחר אמר לו ‪:‬‬ ‫מצטער על גורלך‪ ,‬ובחפץ לב הייתי‬
‫אל אוהלים )שהנשים שם( עוד הייתי‬ ‫הרוג את אסירד‪ ,‬אני אגן על גרי‪.‬‬ ‫עוזר לד‪ ,‬אבל אנו בני המדבר‪ ,‬אין‬
‫ולא היתה מעולם כריתו כוגדה‪.‬‬ ‫לנו טירות חסונות להגן עליך‪ .‬מוטב‬
‫מתעלס כאהכים‪.‬‬ ‫איפוא כי אוליכך אל שמואל בן עדיה‪,‬‬
‫לא פעם הכנסתי ראשי אל אוהל צנועה‬ ‫כוחו של שבט דל‬ ‫אדון המצודה החזקה בתימא‪ ,‬הנכבד‬
‫ולחצתי אצבעותיה אשר כתוכת קעקע‬
‫אולם לא רק בשל כך נזכיר את‬
‫עליהן‬ ‫שמואל בן עדיה‪ .‬מעשד‪ ,‬אחר שתודות לו‬
‫ולא פעם‪ ,‬כסכנה‪ ,‬האנשים עמדו‬ ‫התפרסם היה שירו שנכתב לרגל מלחמד‪.‬‬
‫מוכנים כסכיניהם‪ ,‬אני העכרתיה‪.‬‬ ‫באחד משבטי ערב הגדולים והחזקים‪,‬‬
‫זהו סיפורו של שמואל בן עדיה‪ ,‬אחד‬ ‫שיר הנקרא‪ ,‬מצוטט ונלמד עד היום‬
‫מראשי השבט היהודים בחצי האי ערב‪,‬‬
‫לוחם‪ ,‬משורר ונדיב‪ ,‬רע למשוררים ומגן‬

‫לעוברי אורח‪.‬‬

‫לעיון נוסף ‪ :‬״ישראל בערב״ —‬
‫ש‪ .‬ז‪ .‬הירשברג‪.‬‬

‫‪15‬‬