Page 17 - etmol 28

P. 17

‫חרש־אבן הרב מו״ה מרדכי שניצר‪,‬‬ ‫ארון־הקודש בבית־הכנסת החורבה‬ ‫פר א‪.‬מ‪ .‬לונץ בלוח ארץ־ישראל ; ״ב‬
‫ולקחו רשות להיכנס לפנים בעוד שלא‬ ‫חודש סיון שנה זו הובא ארון־הקודש‬
‫הוציאו כל הארונות והאבנים‪ .‬וימצאו‬ ‫מה‪ ,‬״שכל התשורות והכלים היפים ש‬ ‫ליפו באוניית קיטור של החברה הרו‬
‫אבן אחת שבורה לחצאין‪ ,‬וראו כדמות‬ ‫יד ושם להם בחיכלי קיסרים שנשלחו‬ ‫סית חינם )בהשתדלותו של החכם אלכ‬
‫אותיות כבדו מזוקן‪ .‬ירמ״ש )ר׳ מר‬ ‫מקהילא קדישא דירושלים שלו המה‪,‬‬ ‫סנדר צדרבוים מו״ל עתון ׳המליץ׳( ו‬
‫דכי שניצר( במי־ סממנים העלה האו‬ ‫משם לירושלים על גבי ט״ו גמלים‪.‬‬
‫תיות על גליון גדול‪ ,‬ועל כי אך חצי‬ ‫מעשה ידיו להתפאר״‪.‬‬ ‫הקמתו ותיקון חלקיו שנשברו מטיל‪-‬‬
‫האבן מצאו על כן לא עלו רק אלה‬ ‫לפרנסתו שימש מרדכי שניצר כל‬
‫הטורים ומחציתם‪ ,‬ואיזה אותיות אשר‬ ‫אותן שנים כקברן‪ ,‬אך בעוד ידו האחת‬ ‫טול הדרך נעשה על־ידי ר׳ מרדכי״‪.‬‬
‫לא הבין עליהם״‪ .‬כאן מביא ריבלין את‬ ‫אוחזת במפסלת והאחרת במוטות ה‬ ‫כל אותן שנים‪ ,‬בין בניין ארון־קודש‬
‫הנוסח •מהעלה שניצר‪ .‬אכן‪ ,‬נוסף על‬ ‫מיטה‪ ,‬היו מוחו ולבו נתונים למסתו‬ ‫אחד למשנהו‪ ,‬ממשיך שניצר לצייר‪,‬‬
‫הכל‪ ,‬מרדכי שניצר היה גם ארכיאולוג‬ ‫רין‪ .‬יד ושם לו בחכמת הקבלה והוא‬ ‫לפסל ולגלף‪ .‬ההיסטוריון נ‪.‬מ‪ .‬גלבר‬
‫המתמחה בהעתקת כתובות ובפיענוחן‪.‬‬ ‫בקיא גם בקבלה מעשית‪ ,‬וכפי שמספר‬ ‫מעיד‪ ,‬כי שניצר הוא שעיטר בציוריו‬
‫המאורע השני קשור גם הוא לארכי‬ ‫פרנקל הוא מפליא לעשות קמיעות ל‬ ‫שני כתבי הרשאה שהעניקו גדולי ירו‬
‫אולוגיה‪ .‬אריה ליב פרומקין בספרו‬ ‫נשים עקרות ולשאר חוליים רעים‪ ,‬ק‬ ‫שלים לגבאי יצחק דייטש ב־‪ 1853‬ב‬
‫׳תולדות חכמי ירושלים׳ מספר על רב‬ ‫מיעות הנמכרות במחיר ניכר בכל רח‬ ‫תור נציגם של חברי כולל אוסטריה‬
‫צדיק ותמים‪ ,‬ר׳ אהרן משה מבראדי‪,‬‬ ‫בי העולם מבגדאד ובומביי ועד מצרים‬
‫שעלה לירושלים וכאן היה ״מתאבל‬ ‫בירושלים‪.‬‬
‫תמיד על עם ישראל וכבוד שמים ש‬ ‫ואלג׳יריה ומפרנסות אותו בכבוד‪.‬‬ ‫המשורר היהודי לודויג אוגוסט פרנ‬
‫נתמעט מאז אשר חרב הבית‪ ...‬ופעם‬ ‫קל‪ ,‬שביקר בירושלים ב־‪ 1856‬בשלי‬
‫אחת העלה על ספר דברים חוצבים‬ ‫הארכיאולוג הראשון‬ ‫חותה של הנדבנית עליזה הרץ מוינה‪,‬‬
‫להבות אש לזכריהו בן יהוידע הנביא‬ ‫שביקשה להקים בית־ספר מודרני ב‬
‫שימחול מה שפשעו בני ישראל לנגדו‪...‬‬ ‫בזכות עיסוקיו המגוונים בפיסול‪ ,‬ב‬ ‫עיר‪ ,‬הקדיש לשניצר פרק רב־עניין‬
‫כי לפי דעתו‪ ,‬כל הגלות המרה והצרות‬ ‫מסתורין ובמתים‪ ,‬נקלע שניצר לפעמים‬
‫העוברות על ישראל הן בעוון אשר‬ ‫לאירועים שזכו להירשם בספריהם של‬ ‫בספרו ׳ירושלימה׳‪.‬‬
‫חטאו ישראל נגד הנביא הגדול הזה״‪,‬‬ ‫פרנקל ביקש משניצר שיפסל אבן־‬
‫שניבא על חורבנה של ירושלים והר‬ ‫בני הדור ההוא‪.‬‬ ‫פינה בשביל בית־הכנסת החדש של‬
‫גוהו ביום הכיפורים בעזרת הכוהנים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1863‬הגיע לירושלים הארכי‬ ‫קהילת וינה‪ .‬השנים יצאו להר־ציון‬
‫״וסיפרו בירושלים — כותב פרומקין‬ ‫אולוג הצרפתי דה־סוסי וערך חפירה‬ ‫כדי לחפש גוש סלע מתאים למטרה זו‪.‬‬
‫— שמסר הגליון הלז להאמן ר׳ מר‬ ‫במערת הקברים המכונה היום ׳קברי‬ ‫הזקן המשונה‪ ,‬מספר פרנקל‪ ,‬התהלך כח‬
‫דכי מחוקק לחצוב ולחוק דברים אלה‬ ‫המלכים׳ ששרדה מימי בית שני‪ .‬חפי‬ ‫וכה‪ ,‬דפק בפטישו על הסלעים תוך ש‬
‫על גג קברו של הנביא ההוא‪ ,‬אשר‬ ‫רתו של דה־סוסי עוררה רוגז רב בקרב‬ ‫הוא מזמר לעצמו בלחש מנגינות‪ ,‬עד‬
‫בשיפוע הר הזיתים‪ ,‬ויתן שכרו‪ .‬האמן‬ ‫יהודי ירושלים‪ ,‬שחששו מפני טילטול‬ ‫אשר צליל ההקשה השביע את רצונו‪,‬‬
‫הנזכר‪ ...‬היה רגיל לעמוד במלאכתו גם‬ ‫עצמות הצדיקים הקבורים שם‪ .‬ר׳ יוסף‬ ‫ובכוחות משותפים עקרו את הסלע‪,‬‬
‫על בניינים רמים ונישאים‪ ...‬בכל זאת‬ ‫ריבלין‪ ,‬בתור סופר עדת האשכנזים‪,‬‬ ‫אותו עיצב שניצר על פי תרשימים‬
‫קרה לו בפעם הזה אסון נורא‪ ,‬וכאשר‬ ‫הודיע על דבר המעשה ב׳המגיד׳‪ ,‬כדי‬ ‫של אדריכל‪ .‬על דפנותיו הרחבים הוא‬
‫הציב רגלו לעלות על גג הקבר הזה‪,‬‬ ‫לעורר את מנהיגי העם למחאה‪ ,‬ובין‬ ‫חרת באותיות מרובעות שמולאו זהב‬
‫נפל ארצה וירוצץ את גולגלתו‪ ,‬ויהי‬ ‫היתר סיפר על משלחת מטעם הקהילה‬ ‫שני פסוקים מתהילים ועל דפנותיו ה‬
‫כפשע בינו ובין המוות‪ ,‬ומשך חצי‬ ‫היהודית שיצאה לחקור בנעשה במע‬ ‫צרים הוא חרת את שמה של ירושלים‪,‬‬
‫את המקום שממנו נחצבה האבן‪ ,‬מגן‬
‫שנה אחרי זה היח חולה מסוכן״‪.‬‬ ‫רה ‪:‬‬
‫בסוף ‪ 1865‬פרצה מגיפת חולירע גדו‬ ‫דוד ואשכול ענבים‪.‬‬
‫לה בירושלים‪ .‬מאות ניגפו בה; ושני־‬ ‫״וביום הששי העבר‪ ,‬ראש חודש טבת‪,‬‬ ‫שניצר‪ ,‬כפי שמספר פרנקל‪ ,‬גילף‬
‫צר‪ ,‬שהיה בין שלושת מייסדי בית־‬ ‫שלחו הרבנים וראשי הקהילות שני אנ‬ ‫בעץ דברי אמנות‪ ,‬סיתת בשיש ובאבן‬
‫החולים ׳ביקור חולים׳‪ ,‬עסק‪ ,‬למרות‬ ‫שים תלמידי חכמים ויראי אלוקים אולי‬ ‫חול‪ ,‬ויצר‪ ,‬מאבני ביטומין שחורות‪,‬‬
‫גילו המופלג‪ ,‬במתן סעד לחולים‪ .‬בג׳‬ ‫ימצאו שמה אותיות לדעת מה הם ה‬ ‫אגרטלים‪ ,‬כוסות ותבליטים‪ .‬בתערוכה ה‬
‫במר־חשוון‪ ,‬כפי שניתן• ללמוד מנוסח‬ ‫עצמות האלה ועמם המפתח הגדול‬ ‫גדולה שהתקיימה בלונדון ב־‪ 1852‬הו‬
‫המציבה‪ ,‬מתה במגיפה אשתו ושבוע‬ ‫צג כד חרס אמנותי מירושלים שנעשה‬
‫לאחר־מכן מת הוא עצמו‪ .‬ב־‪ 1869‬פקד‬ ‫על־ידי יהודי משם ובשני צדי הכד‬
‫את ירושלים הקיסר פראנץ־יוזף‪ ,‬וממוני‬ ‫ישנן כתובות עדינות‪ ,‬אשר עין בלתי‬
‫כולל אוסטריה מיהרו אל יורשיו של‬ ‫מזוינת תבחון רק בקושי רב‪ ,‬המספרות‬
‫שניצר ורכשו מידיהם טס מאבן אדומה —‬ ‫על דבר בואו של משה מונטיפיורי‬
‫״אגן ערך עשוי אבן חלמיש מאבני הרי‬ ‫ואשתו לארץ־ישראל‪ .‬פרנקל מספר כי‬
‫הארץ״ שנשאר ממעשי ידיו של אביהם‪,‬‬
‫שניצר זכה על יצירתו זו במדליה‪.‬‬
‫ונתנו את הטס מתנה לקיסר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1862‬ביקר בירושלים הנסיך‬
‫עד לפני כמה עשרות שנים היו אצל‬ ‫מוויילס‪ ,‬מי שעתיד להיות המלך אדו־‬
‫בנו של שניצר שרידי כלי אמנותו‪,‬‬ ‫ארד השביעי‪ .‬החוקר גרייבסקי מספר‪,‬‬
‫אבל יצירותיו נעלמו‪ .‬חלקן נהרסו בידי‬ ‫כי השי שהוגש לו מידי הרבנים ונכ‬
‫הלגיון במלחמת השיחרור בעיר העתי‬ ‫בדי הקהילה היהודית בטקס החגיגי‬
‫קה‪ ,‬חלקן ירדו לטמיון בחצרות המל‬ ‫שנערך ליד הכותל המערבי היה ״שול‬
‫כים בוינה ובלונדון וחלקן נשתכחו מ‬ ‫חן כתיבה‪ ,‬מלאכת חרושת מצוינה )מע‬
‫שה ידיו של מרדכי שניצר( שנתקבל‬
‫לב‪.‬‬ ‫ברצון מאת הפרינץ האנגלי שהתפלא‬
‫על טיבו ויופיו ונשאר לו לזכרון מ‬
‫עדת היהודים בירושלים״‪ .‬ואין זו גוז־‬

‫‪17‬‬

12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22