Page 11 - ETMOL_ֹ35
P. 11
12-5סנטימטרים בלבד .בפרדסו של ליכטנשטיין היו דניאל ליכטנשטיין
מוכנים דפוסי-עץ )״טברות״( לדפנות תעלות ולמבנים אח
רים ובשעת הצורך היו מובילים אותם למקומות בהם בנו שמעו את האיכר הגרמני מצווה לפני כל קפיצה שלהם
״וידרהולה״ ,שפירושה בגרמנית ״חזור!״ )וקפוץ( ולזכר
את מערכת ההשקיה. אותה קריאה קראו למאורע ״ודרולה״ ,שהוא שיבוש הקרי
מדרכות בנחלת־בנימין אה המקורית.
באותו זמן בנה גם המהנדס אברהם סיניבר בריבת בטון
ליבטנשטיין סיפק גם מוצרי בטון אחרים .המדרכות
הראשונות ברחוב נחלת בנימין בתל-אביב נוצרו מלוחות- באחד מפרדסי ״סגולה״ בפתח״תקוה.
בטון שנעשו במפעלו של ליכטנשטיין .גם מבנה הבטון מאז החמן ליכטנשטיין לכמה מקומות לבנות בריכות
הראשון בארץ נבנה על-ידי ליכטנשטיין והוא בית-השאיבה ותעלות .הוא הקים בתוך פרדסו מפעל לבניין בריכות
ומערכות השקיה בפרדסים .בפרדסו בנה בית-אריזה ששי
של בצלאל יפה על הירקון ,בצפון-מזרח פתח-תקוה. מש גם למקום מגורים למשפחתו הגדולה ,שבה שמונה
ליכטנשטיין הכנים שינויים מהפכניים גם בדרכי חפירה ילדים .הוא התפרסם בכל הארץ .הערבים בינו אותו אבו-
וקידוח בארות .במקום דיפון בארות באבני גזית ולעתים גם שימנטה -אבי המלט .בכניסה לפרדסו נערמו ערימות
טיוחן מתחת למפלס המים ,הוא יצק בלוקים ״עקומים״ זיפזיף וחצץ )במקום חצץ מלאכותי ,החצץ המקובל של
)מעוגלים( של בטון שניתן היה לדפן באמצעותם את הבא אבנים מנופצות ,השתמש ליכטנשטיין בחלוקי נחל שהובאו
רות בקלות ובמהירות .לזכותו יש ליחס את הבאר העמוקה מנחל שילה( .צאצאיו של ליכטנשטיין מספרים ,כי ערימת
באיזור פתח-תקוה ) 61מטר( שנחפרה בעין-חי)לאחר מכן, הזיפזיף היתה בל-בך גבוהה ,שמראשה אפשר היה לראות
כפר-מל״ל( שלראשונה דופנה בבלוקים שלו ובתהליך בניה את המושבה כולה ואת סביבותיה .עבדו אצלו ארבעה
חדש -הדיפון נעשה מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה, פועלים קבועים ,שהיו סמוכים גם על שולחנו .ביניהם היו
זמן-מה גם אברהם הרצפלד ,שעמד לימים בראש ההתייש
כפי שהיה נהוג עד אז. בות בארץ ,ולוי שקולניק ,הוא אשכול ,ראש-הממשלה
בעקבות הצלחות אלו התחיל להקים גם מבני משק לעתיד .נוסף עליהם עבדו אצלו לעתים עד 200פועלים
ערבים ,בולל מובילי זיפזיף ,מלט וחלוקים .מסתבר ,כי
מבטון :מחסנים ,רפתות ,אורוות ובתי אריזה.
בימי מלחמת העולם הראשונה עבד ליכטנשטיין בשביל ליבטנשטיין החזיק מפעל ייצור הגדול ביותר אז בארץ.
הצבא הגרמני .בחופשתו עסק בענייני ציבור .לא היו אז הבריכות והתעלות של ליכטנשטיין הוקמו במקומות
חומרים לייצור מלט והוא יצק קירות מטין בדפוסים ובבניה רבים ,החסכון היה רב וקירות הבטון היו עבשיו בעובי של
״טרומית״ מהירה והקים מבנים למגורי המגורשים מתל-
אביב שהתמקמו בבפר-סבא והתגוררו בסוכות.
פעם קיבל חופשה קצרה וחזר לפתח-תקוה .בדרך,
בכפר-סבא ,נעצר במצוד שערכו התורכים אחרי עריקים.
לא היו בידיו תעודות והוא נעצר .בנו הביא את תעודותיו
שהיו כתובות בגרמנית לקצין התורכי .הקצין טען ,כי איננו
מבין גרמנית וקרע את התעודות .ליכטנשטיין הובא לכלא
בירושלים .שוב הפעיל את ״כשרונות״ הבניה שלו והזיז
כמה אבנים ממקומן .אחדים מחבריו למאסר נמלטו ,אולם
הוא עצמו סירב לברוח ,כי חשב שישוחרר בקרוב ואם יברח
-יצטרך להסתתר.
מוות בדמשק
קרוביו טיפלו אצל השלטונות הגרמנים כדי שיפעלו
לשיחרורו .בינתיים הועבר ליכטנשטיין לכלא בדמשק .הוא
חלה בטיפוס .הגרמנים העבירוהו לבית-חולים צבאי גרמני,
שם נפטר בקיץ 1918והוא כבן .44חצי שנה לפני-כן
נכבשה פתח-תקוה על-ידי האנגלים וחודשיים אחר-כך -
דמשק.
הגרמנים קברוהו במקום בלתי ידוע .האיש נשכח גם
בפתח-תקוה ,אבל המפעל שהניח לו יסוד ,גדל עד מאוד.
במשך הזמן הוקמו בארץ שלושה בתי-חרושת גדולים למלט
שתפוקתם הכללית עברה על שני מיליון טונות לשנה.
ליכטנשטיין ליקט חלוקי אבנים בנחל שילה לייצור הבטון
במפעלו .כעת מפיקים מסביב למוצאו של נחל זה ,בין
מגדל-אפק לטירת-יהודה ,שלושה מיליון טונות של אבן
הנועדים לגריסה ,כדי לעשותם לחצץ ,אחד משלושה מרכי
בי היסוד של הבטון.
למפעלו נשאר זבר .הנוסע מפתח-תקוה דרומה ,בכיוון
ללוד ,יכול לראות ,לא רחוק מהמפנה ליהוד ,ממזרח לכביש,
את הבריכה הראשונה שהקים בארץ .ואילו באדמות ״מיר״,
לאורך הירקון ,בין כפר הבפטיסטים ובין הגשר שמצפון-
מערב ,עומד עדיין בניין הבטון שלו ,בסגנון ״ארצישרא
לי״ ,דמוי הסגנון שלפיו נבנתה גימנסיה ״הרצליה״ בתל-
אביב ,שנהרסה.
11
