Page 12 - ETMOL_ֹ35
P. 12
עולמו של סידור התפילה של הגבר -היה עברית. התחינות im
עולמה של תחינת האשה היתה יידיש .הסבא למד תורה, של I
הסבתא קראה ב״צאינה וראינה״ ליעקב בן יצחק אשכנזי
מיאנובה .היה זה ספר-עממי אשר תפס מקום נכבד בחיי הסכתות i
האשה היהודית ,בסגנונו ,באגדות המרובות שבו ,באוצר
המלים ,ובחן המיוחד שבו :הוא הפך להיות הספר הביתי מאת י.ח .בילצקי ^Sif
הקרוב ביותר של הסבתות שלנו)מהדורה ראשונה הופיעה
בערך ב :(1600-הסבא היה רכון על הסידור ,הסבתא עולמו של הגבר היהודי i
התרכז בתפילה ובלימוד,
התפללה מהתחינה. i
שני אלה ה״צאינה וראינה״ ו״התחינות״ היוו את היסוד במאה ה־ 5ו נולדה
הרוחני של האשה היהודית .לא ספרים יהירים ומתנשאים, התחינה -תפילתה של
אלא ספרי דמעה ובקשה ,נבדלים מעולמו של הגבר ,בעלי
ייחוד-נשיי ,דיבור ברור שרק הלב יכול להשמיע ,הפה והלב האשה היהודיה
שווים .כל עיקרם של שני הספרים האלה היה ביושרם
ותומתם .הם אצרו לחישה שהיא יותר חזקה מהצעקה .אור בעקבות הפסוקים ״ואל תתעלם מתחינתי״ )תהילים נ״ח,
חייה של האשה ,צערה ,שמחתה בימי חול ובימי חג ,בעיקר ב׳( ״תפול נא תחינתי לפניך״ )ירמיה ל״ז ,כ׳( .״לבלתי
לפני הדלקת נרות שבת - ,הופיע מעל דפי התחינה .האשה היות להם תחינה״ )יהושע י״א ,כ׳( כונו ספרי הבקשה
הודיעה באמצעות תחינתה ,כי היא אינה לבד ,ואינה מבק והתפילה של האשה היהודיה ,לרחמים וחסד ,בשם ״תחי
שת רק על עצמה .היא נציגת המשפחה כולה .היא מבקשת
על בעלה ובעיקר על ילדיה .והקול -קול דממה דקה ,קול נות״.
נרעש ונפחד ומופלא ,קול ממעמקי-המצוקה-הנפשית ,קול עד למאה השש״עשרה היתה ספרותנו גברית בלבד.
הסידור אשר כלל את כל התפילות לכל השנה היה ערוך
המכאובים שאין מספרים אותם אלא לקרוב ביותר. לימי חול ,שבת ומועד והוא היה בנוי כולו רבדים־רבדים
קרובות לרוחן של הנשים היו האמהות מן החומש. מעולמו ,חייו ומאבקיו של הגבר .הסידור לא השאיר ד׳
העקדה היתה קרובה לליבן ,את תרמיתה של רבקה הן ליוו אמות עבור האשה .אם גם הדמעה היהודית״האנושית כלולה
באהדה רבה ,כי הרי מדובר ביעקב בנה האהוב ,הלומד בתוך התפילות הערוכות בסידור ,הרי היתה זו דמעה של
תורה ולא באיש-ציד כעשיו .הן בכו עם לאה ושמעו את גבר ,אשר אינה רק מבקשת ,אלא גם תובעת .הדברים
זעקתה של רחל ,חייה ומותה על אם הדרך היו חלק מחייהן. נאמרו בשפת לימודים ,בשפה צחה ,בחן הניב העברי,
עלינו לציין כי לא רק האשה ממזרח-אירופה בנתה את
התחינה .כבר עם ראשיתה של שפת היידיש בוורמייזא, בסגנון שיש בו מלאכת מחשבת.
שפייער ,מיינץ )שו״ם( נוצרו תחינות בשפת הדיאלקט הגבר גם קבע את החוקים :כזה ראי וקדשי .אמנם ,הגבר
שיחרר את האשה מעולן של מצוות רבות ,אולם קבע
היידי-גרמני. במפורש :״והוא ימשול בך!״ הוא הרה והוא הגה כל דבר
ברוחו ,הוא צלל לתוך עולמו .וחשבון הנפש שלו היה חשבון
חרוזיה של געלה חיי הגבר ,המבקש את הבורא בלימוד התורה ,בקביעת
נזכיר גם את אותה הילדה המופלאה געלה ,בתו של מנשה הלכה.
בן אברהם המדפיס בניקלשפורג ,אשר ירדה באחד הלילות
תפילה ,רחמים ,תחנונים
סיפורי המעשיות וספרי המוסר שהתחילו להתפתח בר
חוב היהודי במאה ה 15-וה 16-תבעו שלוחה נוספת והיא:
התחינות .העולם הרוחני של האשה תבע את ביטויה ,ביטוי
של חיי עולם וחיי יום-יום .היא לא ביקשה לעסוק במעשי
מרכבה ,אולם ביקשה לעסוק בחיי הנפש שלה ,ביקשה
לצאת בעקבות חייה היום-יומיים האפורים המבקשים תפי
לה ,רחמים ,תחנונים .האשה לא ביקשה להגות בתורה יומם
ולילה ,אלא ביקשה שעת-חסד לנפשה.
12
