Page 17 - ETMOL_ֹ35
P. 17

‫יהודים ברומא נאלצים לשמוע הרצאה מפי כומר‬                                            ‫דמויות יהודיות‬

‫את הרב ישמעאל חנינא מהעיר וואלמו‪-‬‬                ‫אלא להחיל על כל יהודי המדינה ‪ -‬ועל‬     ‫ואת אנקונה‪ .‬גם קירבתה של בולוניה‬
‫נטונה‪ ,‬בתקוה להוציא ממנו הודאה‬                   ‫יהודי רומא ואנקונה בכלל זה ‪ -‬את‬        ‫אל שתי הערים פירארה ומאנטובה ‪-‬‬
‫נוספת‪ .‬אולם מזימתם הופרה‪ :‬בבקיאו­‬                ‫אותן ההוראות שהוחל בביצוען נגד‬         ‫שבעיני דוכסיהן היה ״דברו )של פיוס‬
‫תו סתר ישמעאל חנינא את כל הטענות‬                  ‫יהודי בולוניה‪ ,‬חדשים אחדים לפני כן‪.‬‬   ‫החמישי( נבא ש׳‪ /‬כדברי ההיסטוריון‬
‫שהחוקר והכומר הכינו להכשילו‪ ,‬וכא­‬                                                       ‫היהודי של אותם ימים‪ ,‬יוסף הכהן‪,‬‬
‫שר הביאוהו לחדר העינויים והתחילו‬                      ‫הודאות בלחץ עינויים‬               ‫והעובדה כי רוב המשפחות הנוצריות‬
‫״למשוך אותו בחבל״‪ ,‬שוב עמד הרב‬                                                          ‫הגדולות שבבולוניה היו מכבר שותפות‬
‫על דעתו בתקיפות‪ ,‬ותבע מן הסופר כי‬                ‫חקירת הקומיסארים בבולוניה‪,‬‬             ‫בעסקי הבנקאים היהודים בערים אלו‪,‬‬
‫ירשום את דברי הכחשתו בספר המש­‬                   ‫שנסתעפה גם בנושאים אחרים עקב‬
‫פט‪ ,‬וכי יוסיף ויכתוב שאם במהלך‬                   ‫הלשנתו של המומר אליסאנדרו‪ ,‬נמשכה‬         ‫הקלה על נסיונות הבריחה וההברחה‪.‬‬
‫החקירה יחזור בו מדבריו מחמת העינו­‬               ‫עד לתחילת שנת ‪ . 1568‬אולם פסק‪-‬הדין‬     ‫אולם דווקא משום ההיקף הכספי‬
‫יים ויודה בטענות החוקר ‪ -‬תהיה‬                    ‫היה ברור מראש‪ :‬בלחץ העינויים הודו‬      ‫הגדול של פעולה זו היא נודעה במהרה‬
‫הודאתו בטלה ומבוטלת מראש ותיחשב‬                  ‫היהודים‪ ,‬או רבים מהם‪ ,‬באשמות‬           ‫לשלטונות המדינה‪ ,‬ובמחצית השנייה‬
‫״ככלי חרש שאין בו ממש״‪ .‬בכך‬                      ‫שיוחסו להם‪ ,‬ונדונו לתשלום קנס של‬       ‫של שנת ‪ 1566‬החליט האפיפיור פיוס‬
‫נסתיימה החקירה‪ :‬הרב ישמעאל חנינא‬                 ‫‪ 40,000‬סקודים‪ ,‬נוסף על החרמת הר­‬       ‫החמישי לשגר לבולוניה קומיסארים‬
‫נענש בשלושה שבועות ישיבה בצינוק‪,‬‬                 ‫כוש שעדיין נמצא ברשותם‪ .‬אין אנו‬        ‫מיוחדים שתפקידם היה לחקור מה עלה‬
                                                 ‫יודעם אם נתגלתה בעלותם של יהודים‬       ‫בגורלו של הרכוש הרב שהיה בידי‬
             ‫אך לאחר מכן יצא לחופשי‪.‬‬             ‫על נכסים כלשהם‪ ,‬מלבד אותו בניין של‬     ‫היהודים ושמא ניתן להציל ממנו דבר‬
‫כעבור כמה חודשים‪ ,‬ב‪ 26-‬בינואר‬                    ‫אחד מבתי הכנסת‪ ,‬שהוחרם ונמסר‬           ‫לטובת הכנסיה ומוסדותיה‪ .‬יתר״על־כן‪,‬‬
‫‪ ,1569‬פירסם האפיפיור פיוס החמישי‬                 ‫לרשותו של ״בית המשומדים״ שהוקם‬         ‫משהופקע הטיפול בעניין רכוש היהו­‬
‫את הבולה ‪ ,Hebraeorum gens‬שבה‬                    ‫בבולוניה באותם הימים‪ .‬מכל מקום‪,‬‬        ‫דים מידי ערכאות העיר ונמסר לידי‬
‫ציוה על גירוש היהודים מכל ערי המדי­‬              ‫אחרי פסק הדין לא נותרה בבעלות‬          ‫חוקרי הכנסייה‪ ,‬נשתרבבו במהלך‬
‫נה‪ ,‬להוציא את רומא ואנקונה‪ .‬משלא‬                 ‫היהודים אלא חלקת האדמה שבה נהגו‬        ‫החקירה גם נושאים דתיים מובהקים‪,‬‬
‫הועילו ההשתדלויות הנהוגות‪ ,‬עזבו‬                  ‫לקבור את מתיהם‪ ,‬ואילו שאר בתי‬          ‫שמומר אחד ‪ -‬אליסאנדרו שמו ‪ -‬סייע‬
‫היהודים את כל ישוביהם בסוף מאי‬                   ‫הכנסת ומוסדות ציבור שבבולוניה‪ ,‬היו‬     ‫בהכנתם‪ .‬היהודים שנאסרו‪ ,‬נחקרו גם‬
                                                 ‫בניינים שבבעלותם של נוצרים‪,‬‬            ‫על תוכנם של ספרים עבריים ועל‬
                                    ‫‪. 1569‬‬                                              ‫פירושם של כמה משפטים או ביטויים‬
‫בעיר בולוניה‪ ,‬שהיתה לפנים מרכז‬                                      ‫ושנשכרו בידי הקהל‪.‬‬  ‫הכלולים בהם‪ ,‬שהחוקרים והמומר טענו‬
‫של חיים יהודים תוססים‪ ,‬הותירו היהו­‬              ‫לאחר מתן פסק‪-‬הדין חלה הפוגת‪-‬מה‬         ‫כי נכתבו בגנות הנוצרי או המאמינים‬
‫דים את הנכם היחידי שנותר בידיהם‬                  ‫ברדיפות‪ .‬היהודים שנותרו בעיר החלו‬      ‫בו‪ .‬לפחות בשתיים מן החקירות הודו‬
‫אחרי החקירה ‪ -‬חלקת האדמה שבה‬                     ‫לקומם את קהילתם מהריסותיה‪ .‬בתחי­‬       ‫היהודים‪ ,‬או חלק מהם‪ ,‬מחמת הייסורים‪,‬‬
‫קברו את מתיהם‪ .‬עדות אחרונה זו‬                    ‫לת יולי ‪ 1568‬מינה הקהל שלושה‬
‫נעקרה אף היא בפקודת האפיפיור‪ ,‬אשר‬                ‫מעריכים אשר קבעו כיצד לחלק את‬                   ‫ובכך החלה הגנתם מתערערת‪.‬‬
‫ציוה‪ ,‬כי החלקה תימסר לבעלותן של‬                                                         ‫בשעה שבבולוניה התנהלה החקירה‬
‫נזירות מנזר‪ ,‬את המצבות יהרסו ואת‬                          ‫נטל ההוצאות שרבץ על הכלל‪.‬‬     ‫נגד היהודים‪ ,‬פירסם האפיפיור פיוס‬
                                                 ‫אולם הפוגה זו לא האריכה ימים‪.‬‬          ‫החמישי‪ ,‬ביום ‪ 19‬בינואר ‪ , 1567‬את‬
                   ‫עצמות המתים יפזרו‪.‬‬            ‫לאחר ששליחי החקירה שבבולוניה‬           ‫הבולה ‪ ,Cum nos nuper‬שבה הוא‬
                                                 ‫הצליחו להרשיע את עשירי היהודים‬
‫לעיון נוסף‪ :‬תולדות היהודים באיטליה‬               ‫ולגזול מהם את רכושם‪ ,‬ניסו להפיק‬        ‫ציווה על חקירה כללית בעסקי מכירת‬
                                                 ‫תועלת גם מן ההודאה שסחטו מפיהם‬         ‫נכסי היהודים‪ .‬בבולה נקבע בפירוש כי‬
‫‪ -‬ס‪ .‬רוט; גידוש היהודים ממדינת‬                   ‫בלחץ העינויים‪ ,‬לפיה כמה ביטויים‬        ‫הוראות אלו לא יחולו על יהודי בולוניה‬
                                                 ‫שבספרים העבריים מתכוונים בגנות‬         ‫וסביבותיה‪ ,‬משום ששם כבר החלו‬
‫הכנסיה ‪ -‬ד‪ .‬קארפי בספר הזכרון‬                    ‫הנצרות‪ .‬הם העמידו למשפט החקירה‬         ‫בחקירתם שליחים ממונים מטעם האפי­‬
                                                                                        ‫פיור‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬בולה זו אינה באה‬
                                   ‫לח‪.‬א‪ .‬סיריני‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22