Page 137 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 137
135
גירוש נצ'יר
שבט נצ'יר גורש אף הוא מ ַמדינה ,אבל במקרה הזה לא נמסר על כוונה של
מוחמד להוציא את הגברים להורג .נצ'יר ,כמו ַקיְנֻקאע ,היו בעלי הברית של
ח'זרג' ,ויש להניח שאילו ביקש מוחמד להוציאם להורג ,ח'זרג' היו מוחים
על כך וכנראה מונעים זאת .לעומת זאת ,כאשר הוצאו ֻקַריְט'ה להורג (על
כך בפרק הבא) ,רוב בני ַאוְס שהיו בעלי בריתם עדיין לא התאסלמו ולכן
השפעתם על מוחמד הייתה אפסית.
לצד היותו בעל בשורה נבואית היה מוחמד מנהיג פוליטי וצבאי מוכשר —
ולכך מוסיפים המוסלמים את חסד ההשגחה האלוהית .הצלחותיו ב ַמדינה
למרות נקודת הפתיחה הלא–מבטיחה מלמדות שקיבל החלטות פוליטיות
וצבאיות נכונות רבות .הוא זכה לעתים קרובות ליתרון על יריביו משום
שהצליח להפתיעם ולהוציאם משיווי משקלם .אל לנו לצפות לאבחנות כאלה
בביוגרפיה שלו שנוצרה במאה השמינית או בכל ביוגרפיה מסורתית אחרת.
בביוגרפיות הללו מוחמד פועל בהשראה אלוהית ,אינו נוקט תכסיסים ואינו
מנצל שעות כושר .יריביו מפרים ,מתוך קוצר ראות ופזיזות ,את ההסכמים
שחתמו אתו ובאים על עונשם .גם נצ'יר הם דוגמה מובהקת לכך :שלומיאלים
אלה ניסו כביכול לרצוח אותו בדרכים שונות בלי להביא בחשבון את
ההשגחה האלוהית ששמרה עליו — 289לכן באו במצור וגורשו.
ההיסטוריה הדיפלומטית של מוחמד ,כולל ההסכמים עם השבטים
היהודיים ,אינה ידועה לנו במלואה .יש הסכמה רחבה בהיסטוריוגרפיה
על כך שהמלחמה בנצ'יר קשורה לבקשת מוחמד מנצ'יר שיעזרו לו
בתשלום כופר נפש .אם אכן כך הדבר ,משמע שהמלחמה הייתה המשך
לאירוע טראומטי שבו הרגו לוחמים בדואים בּ ִב ְאר ַמעּונה מדרום–מזרח
ל ַמדינה עשרות מחברי מוחמד .אחד מחברי מוחמד ושמו ַע ְמר בן ֻא ַמּיה
אל ַצ' ְמרי ,ששרד בּ ִב ְאר ַמעּונה את הקרב הראשון שלו בשורות המוסלמים
(בקרבות ּ ַבְדר ו ֻא ֻחד עדיין נלחם נגדם) ,הרג בדרכו חזרה ל ַמדינה שני
