Page 139 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 139
גירוש נצ'יר 137
מ"אנשי הספר" [כלומר נצ'יר] ,הם שלחו אליהם לאמור :אנחנו אתכם
בחיינו ובמותנו .אם יילחמו בכם אנחנו מתחייבים לסייע לכם ואם
תוגלו לא נישאר מאחור .כאשר [נצ'יר] שמו את מבטחם בערובה של
"הצבועים" הם השלו את עצמם עד מאוד והשטן עורר בהם תקוות
שווא לניצחון .הם הכריזו בפני הנביא וחבריו לאמור :חי אללה ,יצוא
לא נצא ואם תילחם בנו נילחם בך .שליח אללה הטיל עליהם מצור,
הרס את חצרותיהם ,כרת את עצי התמר שלהם ושרף אותם ואללה
כבל את ידיהם וידי "הצבועים" ו[אלה האחרונים] לא סייעו להם .אללה
הטיל חרדה בלב שני הצדדים [כלומר נצ'יר ו"הצבועים"] .כאשר נואשו
מן "הצבועים" ביקשו משליח אללה את מה שהציע להם לפני כן והוא
עשה אתם הסכם שלפיו הם יֵצאו לגלות[ .לפי ההסכם] מה שהגמלים
יכולים לשאת הוא שלהם ,להוציא את כלי הנשק290.
זאת המסורת של ֻעְרוַה בן אלזֻּ ַביְר .אין פלא שסיפורו של יַזיד בן רומאן,
שהיה עבד משוחרר ( ַמוְ ַלא) של בית האב של זֻּ ַביְר ואחד ממוריו של אבן
אסחאק ,אינו שונה באופן מהותי .בין היתר אנו למדים כאן על זהות האיש
שהתנדב להרוג את מוחמד:
אז יצא שליח אללה אל בני נצ'יר כדי לבקש מהם סיוע ב[תשלום] כופר
הנפש של שני ההרוגים ההם מבני עא ִמר [כלומר עא ִמר בן ַצ ְע ַצעה,
השבט הגדול שאליו השתייך שבט ּ ִכלאּב] שהרג ַע ְמר בן ֻא ַמּיה אל ַצ' ְמרי,
בגלל הערובה לביטחון (גִ'וַאר) שמוחמד נתן להם [לּכלאּבים] ,כמו
שמסר לי יַזיד בן רומאן — ובין בני נצ'יר ובני עא ִמר היה הסכם וברית
( ַעְקד וַ ִח ְלף) [המאמר המוסגר הפרשני הזה הוא בעייתי ,ראו להלן] —
כאשר בא אליהם שליח אללה כדי לבקש מהם סיוע ב[תשלום] כופר
הנפש של שני ההרוגים ההם ,הם אמרו :כן ,אבו אלקאסם ,נסייע לך
כרצונך בעניין שבו ביקשת את סיוענו .אז הסתודדו אלה עם אלה
ואמרו :לעולם לא תמצאו [שוב] את האיש [מוחמד] במצבו זה [כלומר
חשוף לפגיעה] .שליח אללה ישב אז לצד הקיר של אחד מבתיהם .מי
