Page 143 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 143

‫גירוש נצ'יר ‪141‬‬

‫שליח אללה קרא "אללה אּכּבר" [הייתה זאת הכרזת ניצחון‪ ,‬נצ'יר‬
‫"שיחקו לידיו"] וכך עשו המוסלמים עמו‪ .‬הוא אמר‪ :‬היהודים הכריזו‬
‫מלחמה‪ .‬יצא גֻ'ַדּי אל אבן ֻאּ ַבּי כדי לבקש ממנו סיוע‪ .‬אמר [גֻ'ַדּי]‪:‬‬
‫מצאתי אותו יושב בקרב קבוצה מחבריו בעוד הכרוז של הנביא‬
‫קורא ל[אנשים להתייצב עם] כלי הנשק (יֻנאדי באל ִסלאח)‪ .‬בנו‪,‬‬
‫עבדאללה בן עבדאללה בן ֻאּ ַבּי‪ ,‬נכנס בעודי אצלו‪ ,‬לקח את הנשק‬
‫ויצא בריצה‪ .‬התייאשתי מעזרתו [של אבן ֻאּ ַבּי‪ ,‬שהרי בנו נלחם לצד‬
‫מוחמד]‪ .‬הודעתי את כל זאת ל ֻחיַּי והוא אמר‪ :‬זאת תחבולה ( ַמּכידה)‬
‫של מוחמד‪ .‬שליח אללה עלה עליהם והטיל עליהם מצור במשך‬
‫חמישה עשר יום עד שעשו אתו הסכם שלפיו הוא יחוס על חייהם‬

                                  ‫ויזכה במטעים ובכלי הנשק‪295.‬‬

‫ייתכן שהיו בקרב נצ'יר דעות שונות בעניין שחרץ את גורלם‪ ,‬אבל‬
‫אין לדעת אם כך היו הדברים או אחרת‪ .‬האלמנטים העל–טבעיים בסיפור‬
‫והאבן או הסלע שייכים לעולם האגדות‪ ,‬אבל אפשר להניח שעובדות‬
‫הרקע הבסיסיות מהימנות‪ :‬ההסכם לסיוע הדדי בין מוחמד לבין נצ'יר‬
‫שמכוחו בא לבקש את עזרתם בתשלום כופר הנפש‪" ,‬השתנות הלבבות"‪,‬‬
‫גלות נצ'יר וגורל בתיהם ומטעיהם‪ ,‬הבטחות הסיוע של אבן ֻאּ ַבּי שידיו היו‬
‫כבולות נוכח תמיכת בנו ואחרים מבני שבטו במוחמד‪ ,‬ולבסוף הימנעות‬
‫ֻקַריְט'ה מסיוע לנצ'יר‪ .‬הסיפורים המפורטים על מלחמת מוחמד ביהודים‬
‫עוררו עניין עצום בקרב המוסלמים בדורות הראשונים‪ ,‬ורבים מהם נשמרו‬
‫בביוגרפיה של מוחמד ובמקורות אחרים‪ .‬לסיפורים האלה יש חולשות רבות‪,‬‬

                          ‫אבל מחקר שעוסק רק בחולשות איננו מאוזן‪.‬‬
‫ַע ְמר בן גַ' ּחאש בן ּ ַכ ְעּב‪ ,‬שהתנדב כביכול להשליך את האבן על מוחמד‪,‬‬
‫חוסל בהוראת מוחמד‪ .‬האדם שנבחר למשימה היה יאמין בן ֻע ַמיְר‪ ,‬שהיה‬
‫בן דודו של ַע ְמר מצד האב וגם גיסו‪ :‬אחותו של יאמין‪ ,‬אלֻרוַאע בת ֻע ַמיְר‪,‬‬
‫הייתה אשתו של ַע ְמר‪ .‬יאמין לא ביצע את המעשה בעצמו אלא שכר לשם‬
‫כך אדם אחר‪ .‬בכמה מקורות נאמר שהיה זה בדואי משבט ַקיְס ( ַעיְלאן)‪,‬‬
‫שקיבל עשרה דינר‪ ,‬ויש אומרים שקיבל חמישה משאות גמלים של תמרים‪.‬‬
   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148