Page 142 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 142

‫‪ 140‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫מלחמה (וַ ַח'ּוַ ַפ ֻהם אל ַחְרּב)‪ .‬הוא אמר‪ :‬הרי ייוודע לו [למוחמד] מה‬
‫שאתם רוצים [לעשות]‪ .‬הם המרו את פיו‪ַ .‬ע ְמר בן גַ' ַּחאש עלה [לגג]‬
‫כדי לגלגל את האבן והידיעה הגיעה לנביא מן השמים‪ .‬הוא [מוחמד]‬
‫קם כאילו כדי לעשות את צרכיו‪ .‬חבריו המתינו לו והוא התעכב‪.‬‬
‫היהודים החלו לומר [זה לזה]‪ :‬מה עיכב את אבו אלקאסם? וחבריו‬
‫הלכו להם‪ִ ּ .‬כנאנה בן צּוִריא אמר‪ :‬הגיעה אליו ידיעה [מן השמים] על‬
‫מה שזממתם‪ .‬כאשר חברי שליח אללה חזרו [ל ַמדינה]‪ ,‬הם הגיעו אליו‬
‫בעודו יושב במסגד‪ .‬הם אמרו‪ :‬שליח אללה‪ ,‬המתנו לך ואתה הלכת‪.‬‬
‫אמר‪ :‬היהודים זממו להרוג אותי ואללה הודיעני על כך‪ַ .‬הזמינו אליי‬
‫את מוחמד בן ַמ ְס ַלמה‪ .‬מוחמד בן ַמ ְס ַלמה בא‪ .‬אמר [לו מוחמד]‪ :‬לך אל‬
‫היהודים ואמור להם‪ :‬צאו מארצי ואל תגורו בה עמי לאחר המעשה‬
‫הבוגדני שזממתם‪ .‬בא אליהם מוחמד בן ַמ ְס ַלמה ואמר להם‪ :‬שליח‬
‫אללה מצווה עליכם שתסעו‪ 294‬מארצו‪ .‬אמרו‪ :‬מוחמד‪ ,‬לא ציפינו שאדם‬
‫מ ַאוְס יביא אלינו דבר זה‪ .‬אמר מוחמד‪ :‬הלבבות השתנו ( ַת ַע'ּיַַרת‬
‫אלֻקלּוּב) והאסלאם מחה את הבריתות‪ .‬אמרו‪ :‬נצא לדרך (נַ ַת ַחּ ַמ ֻל)‪.‬‬
‫שלח אליהם עבדאללה בן ֻאּ ַבּי לאמור‪ :‬אל תצאו‪ ,‬משום שיש אתי‬
‫אלפיים איש מן הבדואים ומאלה משבטי שהצטרפו ( ִאנְ ַצ'וַא) אליי‪.‬‬
‫הישארו במקומכם משום שהם [כלומר אלפיים הלוחמים] ייכנסו‬
‫אתכם [למבצרכם] ו[גם] ֻקַריְט'ה תיכנס אתכם‪ .‬הדבר נודע לּ ַכ ְעּב בן‬
‫אסד שהיה הערב להסכם (צא ִחּב ַע ְהד) של בני ֻקַריְט'ה [עם מוחמד]‬
‫והוא אמר‪ :‬איש מבני ֻקַריְט'ה לא יפר את ההסכם כל עוד אני חי‪.‬‬
‫אמר ַסּלאם בן ִמ ְשּ ַכם ל ֻחיַּי בן ַא ְח' ַטּב‪ֻ :‬חיַּי‪ַ ,‬ה ְסּ ֵכם למה שאמר מוחמד‬
‫[כלומר ַה ְסּ ֵכם לגלות תוך שמירת הבעלות על מטעי התמרים] משום‬
‫שזכינו ליוקרה על פני [שאר בני] שבטנו ( ַשֻר ְפנא ַעלא ַקוְ ִמנא) רק‬
‫בזכות מטעינו ( ַא ְמואל)‪ַ [ .‬ה ְסּ ֵכם עכשיו] לפני שתסכים [כלומר תיאלץ‬
‫להסכים] למה שהוא גרוע מכך‪ .‬אמר‪ :‬ומה גרוע מכך? אמר‪ :‬לקיחת‬
‫המטעים [מידינו]‪ ,‬שביית הילדים [והנשים] והריגת הגברים [מילולית‪:‬‬
‫הלוחמים]‪ֻ .‬חיַּי סירב‪[ .‬אחיו] גֻ'ַדּי בן ַא ְח' ַטּב שלח אל שליח אללה‬
‫לאמור‪ :‬לא נזוז מן הטריטוריה שלנו (דארנא)‪ ,‬עשה כטוב בעיניך‪.‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147