Page 149 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 149
גירוש נצ'יר 147
או רובם לא הספיקו להגיע למצודה? 307פרשן קוראן אחד מזכיר את זֻ ְהרה
עירם של נצ'יר בהקשר של המלחמה נגדם וכמו כן הוא מזכיר סמטאות
( ַאזִּקה) שאינן מתיישבות עם מצודה:
בבוקר [כלומר לאחר הלילה שבו נהרג ּ ַכ ְעּב בן אל ַא ְשַרף] הורה
שליח אללה לאנשים לעלות על (באלמ ִסיר ִאלא) בני נצ'יר והיו
בעיר ששייכת להם ושמה זֻ ְהרה .כאשר עלה עליהם הנביא הוא
מצא אותם מקוננים על ּ ַכ ְעּב שהיה המנהיג ( ַסּיִד) שלהם .הם אמרו:
מוחמד ,נהי [במקור נכתבַ :דא ִעיַה ,קרא :וַא ִעיַה] אחר נהי ומקוננת
אחרי מקוננת? אמר :כן .אמרו :הנח לנו ל ַבּכות את מר גורלנו (נַּ ְבּכי
ּ ִב ַשגְ'וִנא) ואז נציית לך .אמר הנביא :צאו מ ַמדינה .אמרו :המוות
קרוב אלינו יותר מזה .הם קראו זה לזה להילחם והכריזו מלחמה.
"הצבועים" ,עבדאללה בן ֻאּ ַבּי וחבריו ,שלחו להם מסר סודי לאמור:
אל תצאו מהמבצר ( ִח ְצן) ואם יילחמו בכם נהיה ִאתכם ,לא ניטוש
אתכם ונסייע לכם .אם תוגלו נִגְלה יחד ִאתכם .הם חסמו את שערי
(?) הסמטאות וביצרו אותן ( ַפַ ִד ּרַּבוא ַעלא אל ַאזִּקה וַ ַחּ ַצנוהא)308.
אחר כך [ ֻת'ם — המילית הזאת משמשת כאן לשילוב "מזימת
הפיגיון" בהקשר חדש] גמרו אומר לעשות מעשה בוגדנות ( ַע'ְדר)
נגד שליח אללה .הם שלחו אליו לאמור :צא בראש שלושים איש
מחבריך []...
עם שחר עלה עליהם עם הגדודים וצר עליהם עשרים ואחד יום .כאשר
אללה ישתבח שמו "הטיל מורא בלבבם" (קוראן 59פסוק )2והם
נואשו מסיועם של "הצבועים" ,הם ביקשו מנביא אללה הסכם [ללא
יציאה לגלות] .הוא דחה את בקשתם ודרש שיצאו מ ַמדינה לפי מה
שיצווה עליהם .הם הסכימו לכך והוא עשה אתם הסכם שלפיו הם
יֵצאו לגלות .הם היו רשאים לקחת את הרכוש שניתן להעמיסו על
גמלים ,להוציא כלי נשק ,בתנאי שישאירו לו את בתיהם ,אדמותיהם
וכל רכושם (ִדיארהם וַ ַעקארהם וסאיִר ַא ְמואלהם) .אמר אבן עבאס:
בהסכם שעשה אתם נקבע שכל שלוש משפחות ( ַא ְהל ַת'לאת'ת
