Page 152 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 152

‫‪ 150‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫[שלימים נבנה בו] מסגד יין התמרים‪ .‬כאשר נאסרה שתיית היין נודע‬
‫הדבר לאבו ַאּיּוּב ולחבורה מהאנצאר בעודם שותים בו [באותו מקום]‬
‫יין תמרים‪ .‬הם התירו את חוט הקשירה של הנאד (אל ִסקאא) ורוקנו‬

                   ‫אותו שם‪ .‬לכן הוא נקרא מסגד יין התמרים‪315.‬‬

‫איך אפשר ליישב את הסתירה בין הלחימה בסמטאות — ככל הנראה‬
‫סמטאות העיר זֻ ְהרה — לבין הידיעות על המצור שהוטל כנראה על‬
‫המצודה המרכזית של נצ'יר בגִ'פאף שב"עא ִליה"? נראה שמדובר בשני‬
‫אירועים שונים‪ ,‬כלומר בשלבים שונים של המלחמה נגד נצ'יר‪ .‬תחילה‬
‫הותקפו בבתיהם שבעיר זֻ ְהרה‪ ,‬ולאחר מכן התבצר השבט או חלקו במצודה‬

                                                          ‫המרכזית‪316.‬‬
‫הידיעה על התגבורת שהובטחה לנצ'יר ובה אלפי לוחמים (בין אם היא‬
‫נכונה ובין אם לאו) מניחה שהייתה להם מצודה גדולה מאוד‪ .‬מסופר שהנביא‬

     ‫מוחמד שלח את מוחמד בן ַמ ְס ַלמה אל נצ'יר עם הודעה בזו הלשון‪:‬‬

‫צאו מארצי ואל תגורו בה עמי‪ ,‬שהרי זממתם לעשות מעשה בוגדנות‪.‬‬
‫אני נותן לכם ארכה של עשרה ימים ומי שייראה לאחר מכן אתיז‬
‫את ראשו‪ .‬הם עסקו בכך כמה ימים כשהם מתכוננים‪ .‬הם שלחו‬
‫להביא גמלי משא שהיו שייכים להם [ורעו] בד'ו אלגַ'ְדר וכן חכרו‬
‫גמלים מאנשים מ[שבט] ַא ְשגַ'ע‪ .‬שלח אליהם אבן ֻאּ ַבּי לאמור‪ :‬אל‬
‫תצאו מבתיכם והישארו במבצרכם ( ִח ְצן) משום שיש אתי אלפיים‬
‫משבטי ואחרים מבין הבדואים שייכנסו אתכם למבצרכם וימותו‬
‫עד האחרון שבהם [כשהם נלחמים לצדכם]‪ .‬כמו כן ֻקַריְט'ה ובעלי‬
‫הברית שלכם מ ַע' ַטפאן יבואו כתגבורת‪ֻ .‬חיַּי חשק במה שאמר אבן‬
‫ֻאּ ַבּי והודיע לשליח אללה לאמור‪ :‬לא נצא מבתינו‪ ,‬עשה כרצונך‪.‬‬
‫שליח אללה קרא בקול גדול "אללה אּכּבר" [לאות שמחה] והמוסלמים‬
‫החרו החזיקו אחריו‪ .‬הוא אמר‪ :‬היהודים הכריזו מלחמה‪ .‬הנביא עלה‬
‫עליהם בראש חבריו והתפלל את תפילת אחר הצהריים ברחבה‬
‫הפתוחה ( ַפצ'אא) של בני נצ'יר [היא זהה כנראה לרחבה הפתוחה‬
   147   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157