Page 208 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 208

‫‪ 206‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫שרד את הטבח‪ ,‬אבל גרסה אחרת של הידיעה הזאת מזהה את היהודי רק‬
‫כ"אחד ממנהיגיהם"‪ 475,‬כלומר מנהיגיהם של תושבי ַח'יְּ ַבר‪ .‬נראה שמדובר‬
‫באפולוגטיקה שנועדה להצדיק את הגליית יהודי ַח'יְּ ַבר בידי ֻע ַמר‪ ,‬לכאורה‬
‫בניגוד לתנאים שהוסכמו בינם לבין מוחמד‪ 476,‬ושהאיש ממשפחת אבו‬

               ‫אל ֻחַקיְק ששמו אינו נזכר נוצר בספרות לצורך זה בלבד‪.‬‬
‫שתי ידיעות מאת מלומדים מן המאה השמינית‪ ,‬אבן גֻ'ַריְג' (מת ב–‪)767‬‬
‫ו ַמיְמון בן ִמ ְהַראן (מת ב–‪ ,)735‬רלוונטיות עבורנו כאן‪ .‬הראשון ציטט מקור‬

                                            ‫מ ַמדינה בלי לנקוב בשמו‪:‬‬

‫הנביא עשה הסכם עם בני אבו אל ֻחַקיְק [משמע‪ :‬עם כולם] ש[בו‬
‫נקבע כי] הם לא יסתירו ממנו אוצר‪ .‬הם הסתירו אותו ולכן הוא‬

                                ‫קבע שמותר לו לשפוך את דמם‪.‬‬

                                                        ‫השני אמר‪:‬‬

‫שליח אללה צר על תושבי ַח'יְּ ַבר בין עשרים לשלושים יום‪ .‬אנשי‬
‫המבצר קיבלו ערובה לביטחון עבור עצמם ועבור ילדיהם ונשותיהם‬
‫(ַד'ראִרּיהם)‪ .‬בתמורה קיבל שליח אללה את כל מה שהיה במבצר‪.‬‬
‫הייתה במבצר משפחה שהייתה אויבת קשה ונתעבת של שליח‬
‫אללה‪ 477.‬אמר שליח אללה‪ :‬בני אבו אל ֻחַקיְק‪ ,‬ידעתי את איבתכם‬
‫לאללה ולשליחו‪ ,‬אך הדבר לא מנע ממני לתת לכם את מה שנתתי‬
‫לחבריכם [כלומר ערובה לביטחונכם‪ ,‬אבל היא מותנית]‪ .‬כבר התחייבתם‬
‫בפני שאם תסתירו ממני דבר‪ ,‬דמכם יהיה מותר לי‪ .‬מה קרה לכלים‬
‫[היקרים] שלכם ששמם כך וכך [לכלים היו שמות]? אמרו‪ :‬כילינו אותם‬
‫במלחמתנו‪ .‬הוא ציווה על חבריו ובאו למקום שהכלים היו בו והוציאו‬

             ‫אותם מהאדמה (א ְס ַתת'ארוהא)‪ .‬אז הותזו ראשיהם‪478.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬הטבח בבני אבו אל ֻחַקיְק נמצא ברקע הסיפור הפיקנטי על אדם‬
‫רב תושייה משבט ֻס ַליְם‪ ,‬שזמן קצר לאחר כיבוש ַח'יְּ ַבר הצליח לגבות חובות‬
   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213