Page 204 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 204

‫‪ 202‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫ראשו‪ ,‬כלומר לא מסר אותו לקרובי ּ ִב ְשר]‪ .‬בגלל זה [בגלל הסתרת‬
‫האוצר] קבע שליח אללה שמותר לו לתפוס את מטעי השניים‬
‫ולקחת בשבי את הנשים והילדים של שניהם (ַד'ראִרּיַ ֻהמא)‪[ .‬עד‬

                                   ‫כאן הקטעים שנתמקד בהם‪].‬‬
‫סיפר לי ח'אלד בן ַרּביעה בן אבי ִהלאל‪ ,‬מפי ִהלאל בן ֻאסאמה‪,‬‬
‫מפי מי שהביט אל מה שבעור הגמל [שעה שהיה מונח] לפני שליח‬
‫אללה כשהביאו אותו אליו‪ .‬והנה הוא ברובו צמידי זהב‪ ,‬תכשיטי‬
‫זרוע עשויים זהב‪ ,‬עכסי זהב‪ ,‬עגילי זהב‪ ,‬ענקי אבן יקרה וברקת‪,‬‬
‫טבעות זהב וטבעות ללא אבן יקרה עשויות שוהם שמקורו ב ַט'פאר‪,‬‬
‫עם פסי זהב‪ .‬שליח אללה ראה ענק מאבן יקרה ונתן אותו לאחת‬
‫מנשות ֵּביתו‪[ ,‬כלומר] עאישה [אשתו] או אחת מבנותיו‪ .‬היא הלכה‬
‫וכעבור שעה קלה חילקה אותו [כלומר מכרה את הענק וחילקה את‬
‫תמורתו] בין העניים והאלמנות‪ .‬אבו אל ַש ְחם [היהודי "השמן"] קנה‬
‫חלק זעיר ממנו [מן הענק]‪ .‬לעת ערב כששליח אללה הלך אל מיטתו‬
‫הוא לא נרדם‪ .‬עם שחר בא אל עאישה — לא היה זה הלילה שלה‬
‫[ולפיכך לא לן אצלה] — או אל ּ ִבתו ואמר‪ :‬החזירי לי את הענק כי‬
‫אין לי או לך זכות בו [כלומר הוא חלק מהשלל שצריך להתחלק‬
‫בין הלוחמים]‪ .‬היא סיפרה לו על מה שעשתה בו והוא אמר‪ :‬השבח‬
‫לאללה‪ ,‬והלך‪ַ .‬צ ִפּיה בת ֻחיַּי נהגה לומר‪ :‬הענק ההוא היה של ּ ִבתו‬

                    ‫של ּ ִכנאנה [כלומר בתו מנישואין קודמים]‪468.‬‬

‫זאת גרסת ואִקדי לפרשת ּ ִכנאנה והאוצר‪ ,‬המשולבת "במסורת המקובצת"‬
‫שלו על כיבוש ַח'יְּ ַבר‪ .‬ואִקדי אינו מסתיר את שיטת עבודתו‪ .‬אדרבא‪,‬‬
‫בהתחלת הפרק על ַח'יְּ ַבר הוא מזכיר בשמם ‪ 26‬מקורות ואומר‪" :‬כל אחד‬
‫מהם מסר לי חלק מהסיפור‪ ,‬וכמה מהם ידעו עליו יותר מאחרים"‪ .‬ואִקדי‬
‫קיבל ידיעות על הנושא גם ממקורות אחרים שאינו מזכיר בשמם‪ 469.‬גרעין‬
‫הפרק על ַח'יְּ ַבר אצל ואִקדי בנוי ממה שמסרו לו המקורות ששמם נזכר‪,‬‬
‫ולעתים הוא מפסיק את שטף הסיפור כדי להוסיף ידיעה בודדת‪ .‬בדרך‬
‫כלל מקור הידיעה הבודדת אינו אחד מאותם ‪ 26‬המקורות‪ .‬ואִקדי השקיע‬
   199   200   201   202   203   204   205   206   207   208   209