Page 199 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 199
ה ס כ ם ֻח ַד ְי ִּב י ה ו כ י ב ו ש ַח ' ְי ַּב ר 1 9 7
כאשר יצא לפשיטה הוא גרם לאויב לחשוב שהוא יוצא בכיוון אחר .כמו
כן מיוחסת לו האמירה שהשקר מותר בשלושה מצבים :כדי להביא שלום
בין שני נצים ,כדי לפייס את הרעייה ובמלחמה .במקור נאמר" :המלחמה
היא הונאה" (ואל ַחְרּב ֻח'ְדעה) ,כלומר "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה",
אבל דומה שהטענה שתושבי ַח'יְּ ַבר הופתעו היא המצאה.
בעלי הברית הבדואים של ַח'יְּ ַבר משבט ַע' ַטפאן ,שבהם נתקלנו כבר
כמה פעמים ,נטשו אותה ,ככל הנראה לאחר משא ומתן חשאי עם מוחמד462.
הבדואי הוא אדם מעשי ,ונראה שניתוח מפוכח הביא את ראשי השבט למסקנה
שמצבה של ַח'יְּ ַבר לאחר נטישת בעלת הברית מכה הוא חסר תקווה.
לאחר נפילת ַח'יְּ ַבר לא היה עוד בצפון ערב כוח צבאי יהודי ממשי.
לרשות המוסלמים עמדו כעת משאבים כלכליים אדירים .השוק של ַח'יְּ ַבר,
שנקרא אלנַטאת ,היה אחד השווקים הראשיים בחצי האי ערב לפני האסלאם,
והיריד השנתי שנערך בו נמשך שלושה שבועות .אשר לתוצרת החקלאית,
די אם נזכיר שבאחד האזורים של ַח'יְּ ַבר ושמו אלּ ַכתיּבה היו 40אלף עצי
תמר מניבים .ב ַח'יְּ ַבר היה שפע של מים שאליו נלוותה מחלת המלריה.
היהודים ידעו כיצד להישמר מפניה ,אבל הבדואים חלו ולכן "קדחת ַח'יְּ ַבר"
( ֻחּמא ַח'יְּ ַבר) הייתה לשם דבר .שיווק התמרים וצדדים נוספים של קשרי
יישוב הקבע עם הבדואים חייבו מגע הדוק בין ַח'יְּ ַבר לבין הבדואים שחיו
בסביבתה .הבדואים סייעו ל ַח'יְּ ַבר לשווק את תוצרתה החקלאית ביישובים
שהיו מרוחקים עד מהלך שבעה ימים מ ַח'יְּ ַבר .הבדואים נהגו לשמור לעצמם
את מחצית התמורה על מכירת התמרים.
לפי הסכם הכניעה של ַח'יְּ ַבר היו אדוניה החדשים זכאים למחצית היבול.
היהודים נותרו במקומם כל עוד לא נמצא תחליף לעבודתם ומומחיותם.
ואולם ,זרם העבדים שהחל להגיע לחצי האי ערב בימי הח'ליף אבו ּ ַבּ ְכר,
וביתר שאת בימי הח'ליף ֻע ַמר בן אל ַח'ּטאב ,הביא להגליית כולם או רובם
(ב .)641-העסקות הרבות במקרקעין שנחתמו בעקבות הגלייתם מתוארות
במקורות בפרוטרוט .השוק של ַח'יְּ ַבר ,לדוגמה ,היה לרכושו של זַיְד בן
ַת'אּ ִבת ,בשעה שיהודי בשם ִמְק ַסם קיבל חלק מאלּ ַכתיּבה .מקור מסוף
המאה השמינית והתחלת המאה התשיעית אומר על ַח'יְּ ַבר" :עכשיו גרים
