Page 23 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 23
21
מבוא
חצי האי ערב בתקופה הקדם–אסלאמית נתפס לפעמים בטעות ובצורה
רומנטית כארץ של נוודים ששים אלי קרב .זאת משום שבבואנו ללמוד
על חיי הערבים לפני האסלאם אנו מוצאים לפנינו את הספרות הקלסית,
העשירה בתיאורי קרבות .הלוחם הבדואי ,מעלליו ושירת הגבורה שלו
מחזיקים דפים רבים של הספרות הזאת .מעטים שרים את תהילת החקלאי
שקם עם שחר ויוצא אל השדה לעבודת יומו או את תהילת הסוחר הממולח
שיודע לארגן משקיעים למימון שיירת מסחר ולחשב את הרווח המגיע לכל
אחד מהם לפי סכום ההשקעה .זאת דרכו של עולם .ואולם ,אל לנו ללכת
שולל אחר תיאורי הקרבות ושירת הגבורה ולהניח שרוב תושביו של חצי
האי ערב היו נוודים .רוב התושבים היו יושבי קבע שהתפרנסו מחקלאות
ומסחר ,ולא נוודים או נוודים למחצה (כלומר נוודים שעסקו בחקלאות
בחלק מימות השנה)9.
שבטים רבים ,וכנראה רוב רובם ,היו קשורים בצורה כלשהי ליישובי
הקבע .שבטי בדואים עצמאיים וחזקים מבחינה צבאית התפרנסו מגידול
מקנה ואספקת בשר ליושבי הקבע ומליווי שיירות מסחר .לפעמים כלל
השבט גם נוודים וגם יושבי קבע (כמו למשל שבט ֻס ַליְם) ,ובמקרה כזה
מערכת היחסים בין יושבי הקבע לבין הנוודים שחגו סביבם הייתה מערכת
פנים–שבטית .שבטים קטנים וחלשים יותר חיו בשולי יישובי הקבע ,מהלך
יום ,יומיים ואפילו שלושה מיישוב הקבע .השבטים הקטנים הללו ,שבטי
ה ְס ָפר ,היו קשורים בטבורם ליושבי הקבע (הם נקראו "ּ ַבאִדיה" ,והשבטים
העצמאיים נקראו " ַא ְעַראּב") .הם עסקו ,בין היתר ,בחקלאות וגרו ביישובים
קטנים משלהם .בעונת המרעה יצאו אל המדבר .הם גידלו צאן וגם גמלים,
שזקוקים לשטחי מרעה נרחבים .יושבי הקבע נזקקו לגמלים כדי להעלות
מים להשקיית המטעים והשדות ,והגמלים היו גם בהמות המשא בשיירות
המסחר .שבטי ה ְס ָפר סייעו בעבודות החקלאות והגנו על השדות והמטעים
