Page 232 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 232

‫‪ 230‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

                        ‫ִפ ְטיַוְן היה כינויו ולא שמו‪ ,‬אבל לא ניתן לדון בזה כאן‪.‬‬                                  ‫‪	64‬‬
‫לדעת הירשברג‪ ,‬הסיפור על המלך היהודי ב ַמדינה שהיה מענה את הבתולות‬                                                 ‫‪	65‬‬
‫הוא יציר הדמיון וביטוי של השנאה ליהודים‪ .‬ראו‪ :‬הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪,12‬‬
‫‪( 127-123‬בייחוד ‪ ]...[" :124‬אפשר לעקוב אחרי תהליך התרקמות המעשיה בכל‬                                              ‫‪6	 6‬‬
‫שלביה ולקבוע בדיוק כמעט מתימטי‪ ,‬שהחוליות הנפרדות נצטרפו יחד במשך‬
                                                                                                                  ‫‪6	 7‬‬
              ‫המאה העשירית לספה"נ")‪ .‬ראו גם‪ :‬הירשברג‪ ,‬המקורות הערביים‪.‬‬
‫אחד מהם היה הבלשן המפורסם אבו זַיְד אלאנצארי איש בצרה‪ ,‬שהיה בן דורם של‬                                            ‫‪6	 8‬‬
‫אבו ֻעּ ַביְדה ַמ ְע ַמר בן אל ֻמ ַת'ּנא ואל ַא ְצ ַמעי‪ .‬כפי שאפשר לצפות‪ ,‬המקורות אינם‬                            ‫‪	69‬‬
‫תמימי דעים ביחס למוצאו מ ִפ ְטיַוְן‪ ,‬ויש המצרפים לשמו שושלת יוחסין אלטרנטיבית‪,‬‬
‫רגישה פחות‪ .‬מכל מקום נראה שבמקרה זה ובמקרים דומים של חילוקי דעות בעניין‬                                             ‫	‬

                              ‫יוחסין צריך להעדיף את הגרסה המחמיאה פחות‪.‬‬                                             ‫	‬
‫בתי שיר מראשית האסלאם מייחסים לאנצאר שביעות רצון כביכול מביתוק‬                                                    ‫‪7	 0‬‬
‫הבתולין של בנותיהם בידי היהודי ִפ ְטיַוְן‪ .‬ראו‪ :‬בתי השיר המיוחסים לַרוְח בן‬                                       ‫‪	71‬‬
‫זִנְּבאע אלגֻ'ד'אמי (מת ב–‪ )703‬אצל ג'אחט'‪ ,‬רסאיל ב ‪( 359‬כתאב אלּבע'אל)‪ַ :‬ר ִצ'יַ‬                                  ‫‪	72‬‬

                                              ‫אל ַא ְשיַא ֻח' באל ִפ ְטיַוְן ּ ַב ְע ַלא וכו'‪.‬‬
‫ִאּנַמא נַ ְחן ג'יראנֻּ ֻכם וַ ַמואליּ ֻכם ַפּכאן ּ ֻכּל ַקוְם ִמן יַהוד ַקד ַלגַ'אוא ִאלא ּ ַב ְטן ִמן אל ַאוְס‬
 ‫ואל ַח'זְַרג' יַ ַת ַעּזַזון ּ ִב ִה‪ .‬ראו למשל‪ :‬אבו אלפרג' אלאצפהאני‪ ,‬אלאע'אני כב ‪.115‬‬
‫וולהאוזן‪ ,‬מדינה ‪ .11-10 ,7‬אמנם וולהאוזן עצמו הוציא מכלל זה את נצ'יר וֻקַריְט'ה‬
‫(הם נקראו יחד בנו אל ַצריח‪" ,‬בני טהור–היחס"‪ ,‬לא בנו אלצ'ריח כפי שנאמר שם)‪.‬‬
‫ראו גם‪ :‬הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪ .128‬וונסינק‪ ,‬מוחמד ויהודי ַמדינה ‪ 25‬סיכם את‬
‫פרשת ִפ ְטיַוְן במילים אלה — בנו ַקיְלה הם שבטי ַאוְס וח'זרג'‪ ,‬ששם אמם היה ַקיְלה‪:‬‬

‫‪"[…] from this moment until the time of Muhammad the Banū Qaylah ruled‬‬

 ‫"‪.Medina and were known in Arabia as mawālī l-yahūd, patroni Judaeorum‬‬

‫וראו גם סרג'נט‪ ,‬סנה ג'אמעה ‪"The Aghānī makes it clear that whatever :3‬‬

‫‪position the Jews had held in former times, they had lost status and their power‬‬

‫‪to defend themselves had diminished [...] and by immediately the pre-Islamic‬‬

‫‪era they were under the protection of the Arab tribes [...]. This loss of status‬‬

     ‫"‪.followed after a slaughter of the Jews by Mālik b. al-‘Ajlān of Khazraj‬‬
‫דבריו של ווט‪ ,‬מדינה ‪ 195-194‬שקולים יותר‪ .‬לדעתו‪ ,‬אף על פי שברור שמעמד‬
‫נצ'יר וֻקַריְט'ה נחלש (אולי רק לזמן מה)‪ ,‬לא נראה שאיבדו נחלות שהיו בידיהם‬

                                              ‫לפני בוא הנביא וחבריו למדינה‪.‬‬
‫הדבר אינו צריך להפתיע‪ :‬יש בספרות האסלאם טשטוש תחומים בין חיבורים מסוגים‬

                                                                       ‫שונים‪.‬‬
‫נוסח אחר‪ :‬אלּ ַבאִדיה‪ ,‬אך אלזארה הוא במקרה זה "הנוסח הקשה" ולכן יש להעדיפו‪.‬‬
‫נֻ ַאּ ִדי אל ַח'ְרגַ' ּ ַב ְעַד ַח'ַראגִ' ּ ֻב ְצַרא וַ ַח'ְרגִ' ּ ַבני ֻקַריְט'ה ואלנצ'יִר‪ .‬ראו‪ :‬אבו חאתם‬

                                                  ‫אלסג'סתאני‪ ,‬אל ֻמעמרון ‪.48‬‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237