Page 230 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 230

‫‪ 228‬מיכאל לקר | מוחמד והיהודים‬

‫תועה‪ .‬הכול חשבו שמדעם היה ַשהיד‪ ,‬אבל הוא לא היה זכאי לתואר הנכבד‪ :‬כפי‬                                        ‫‪	46‬‬
‫שהסביר להם מוחמד‪ ,‬הייתה על ִמְד ַעם אדרת ( ַש ְמלה) שלקח לעצמו משלל ַח'יְּ ַבר‬                               ‫‪	47‬‬
‫מבלי שחולקה כחוק בין הלוחמים והיא תתלקח על גופו ביום תחיית המתים‪ .‬ראו‬                                        ‫‪4	 8‬‬
‫גם הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪" :182‬נראה כי למרות תלונותיו של מוחמד היה קטן‬                                         ‫‪4	 9‬‬
‫מספר הסוחרים המלווים בריבית בקרב היהודים [‪ ]...‬ברשימות מופיעים רק כמה‬
‫אנשים שהיו מלווים בריבית‪ .‬מספרם לא הגיע אפילו לאחוז קטן של סוחרי מכה‪,‬‬                                        ‫‪5	 0‬‬
‫שכלל תושביה‪ ,‬מקטנם ועד גדולם‪ ,‬עסקו במסחר ובריבית‪ .‬גם בדבר הזה הפריז‬                                          ‫‪5	 1‬‬

                                                  ‫איפוא השליח הפרזה רבה"‪.‬‬                                    ‫‪5	 2‬‬
             ‫סרח'סי‪ ,‬שרח כתאב אלסיר אלכביר א ‪ 279‬שמצטט את "ה ַמע'אזי"‪.‬‬
‫ואקדי‪ ,‬אלמע'אזי א ‪ .182-181‬סלאם היה סוחר יין ( ַח'ּמאר)‪ .‬ראו‪ :‬עאמרי‪ ,‬בהג'ת‬                                   ‫‪5	 3‬‬
                                                                                                             ‫‪	54‬‬
                          ‫אלמחאפל א ‪ .215‬לעתים הוא נקרא בטעות אלֻקַרט'י‪.‬‬                                     ‫‪5	 5‬‬
‫ואקדי‪ ,‬אלמע'אזי א ‪ַ :4‬פ ַלּמא ֻק ִת ַל סּלאם בן אבי אל ֻחַקיְק ַפזִ ַעת יַהוד ִאלא סּלאם‬
‫בן ִמ ְשּ ַכם ב ַח'יְּ ַבר ַפ ַאּבא אן יְַר ַא ַס ֻהם ַפקאם ֻא ַסיְר בן זאִרם ּ ִב ַחְרּ ִב ִהם‪ .‬במקום זארם‬

                ‫קראו‪ִ :‬רזאם‪ ,‬כמו ברוב המקורות‪ .‬השם הערבי ִרזאם נפוץ למדי‪.‬‬
‫אביו של זַיְד בן ַת'אּ ִבת היה מבני מאלך בן אלנג'אר ואמו הייתה מבני עדי בן אלנג'אר‬
‫ומתברר כי היא שמסרה אותו לידי היהודים כדי שילמדו אותו קרוא וכתוב‪ .‬בקרב‬
‫ּ ַבְדר (‪ ,)624‬כשנתיים אחרי ה ִהגְ'רה‪ ,‬היה זַיְד צעיר מכדי להילחם‪ ,‬כלומר עדיין לא‬

                           ‫הגיע לגיל המינימום של לוחם‪ ,‬שהיה בדרך כלל ‪.14‬‬
‫כך לפחות אנו מוצאים אצל ֻקְר ֻטּבי‪ ,‬אלג'אמע לאחכאם אלקראן ג ‪ַ :280‬פ ַלּמא‬
‫ֻאגְ' ִליַת בנו אלנצ'יר כאן פי ִהם ּ ַכת'יר ִמן ַאּ ְבנאא אלאנצאר‪ .‬הפרשנות מתייחסת‬

                            ‫לקוראן ‪ 2‬פסוק ‪" :256‬אין מקנים דת בכפייה" וכו'‪.‬‬
‫וַ ַאּבוּך אלח'אִרג' ַמ ַע יַהוד ַצ'נאנה ּ ִבדינִ ִהם ַלּמא ַא ְח'ַרגַ' ֻהם ַרסול אללה ִאלא ַאריחאא‪.‬‬
‫במקור נכתב במקום " ַצ'נאנה"‪ַ " :‬צּבאּבה"‪ ,‬כלומר מתוך אהבה לוהטת לדתם של‬
‫היהודים‪ .‬אבל "צ'נאנה" הוא בחזקת "הנוסח הקשה"‪ .‬נכדתו של עלי הייתה ֻסּ ַכיְנה בת‬
‫ֻח ַסיְן בן עלי בן אבי טא ִלּב‪ .‬ראו‪ :‬אבו אלפרג' אלאצפהאני‪ ,‬אלאע'אני טז ‪.156-155‬‬
‫הקאצ'י אבן חזם היה אבו ּ ַבּ ְכר בן מוחמד בן ַע ְמר בן חזם‪ .‬סבו ַע ְמר בן חזם‪ ,‬הופקד‬
‫על ידי הנביא על תושבי נג'ראן‪ ,‬הלוא הם בני אלחאִרת' בן ּ ַכ ְעּב‪ ,‬והוא בן ‪ 17‬בלבד‪.‬‬
‫ראו‪ :‬אבן אלאת'יר‪ֻ ,‬א ְסד אלע'אּבה ד ‪ .202‬מכאן שכאשר יצא לגלות עם נצ'יר היה‬

          ‫ַע ְמר נער צעיר‪ .‬ראו לעניין זה בהרחבה‪ :‬לקר‪ַ ,‬ע ְמר בן חזם אלאנצארי‪.‬‬
‫לדעת הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪ 194‬מדובר בכתב האשורי המרובע‪" .‬מזכירו של‬
‫מוחמד למד כתב זה לפי פקודת רבו‪ ,‬כדי שיוכל לנהל משא ומתן עם היהודים‪ .‬כן‬
‫למד את הכתב הסורי"‪ .‬עם זאת דומה שמדובר בשינויי גרסות בדבר זהות הכתב‬

                                                ‫שלמד המזכיר‪ ,‬זַיְד בן ַת'אּ ִבת‪.‬‬
                                                             ‫לעיל‪ ,‬הערה ‪.51‬‬

                              ‫אפשר כמעט לתאר אותו כ"ֻקַרשי בעור אנצארי"‪.‬‬
    ‫אבן מסעוד‪ ,‬שהיה משבט ֻהַד'יְל‪ ,‬היה בן חסות של ענף זֻ ְהרה של שבט ֻקַריְש‪.‬‬
   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235