Page 233 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 233

‫הערות ‪231‬‬

‫לפי מקור אחד היה מלך על ִחג'אז‪ .‬ראו‪ :‬אבו אלפרג' אלאצפהאני‪ ,‬אלאע'אני יא ‪.121‬‬                                          ‫‪	73‬‬
‫מה שמלמד אולי ש ַמדינה לא נשלטה עוד מאלזארה במפרץ הפרסי אלא ישירות‬                                                   ‫‪	74‬‬
                                                                                                                     ‫‪	75‬‬
                                                                   ‫מאלחירה‪.‬‬
‫קיסטר‪ ,‬על אשת הצורף היהודי מפדך ‪ 73‬מעיר אגב כיבוש פדך בידי השבט הבדואי‬                                               ‫‪7	 6‬‬
‫ּ ַכ ְלּב שבסוף הרבע השלישי למאה השישית החלה דעיכת כוחן של המושבות‬                                                   ‫‪7	 7‬‬
‫החקלאיות היהודיות בצפון ערב‪ .‬הוא מקשר זאת להחלפת נציגּה היהודי של פרס‬                                                ‫‪	78‬‬
                                                                                                                     ‫‪7	 9‬‬
                                   ‫ב ַמדינה ב ַע ְמר בן אל ִא ְטנאּבה משבט ח'זרג'‪.‬‬                                   ‫‪8	 0‬‬
‫וולהאוזן‪ ,‬מדינה ‪ ;34-32‬הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪ ;131-128‬בוהל‪ֻ ּ ,‬בעאת'; בוסוורת'‪,‬‬                                        ‫‪8	 1‬‬

                                                                      ‫ּ ֻבעאת'‪.‬‬                                      ‫‪8	 2‬‬
‫אבן חג'ר‪ ,‬פתח אלבארי ב ‪ .441‬ייתכן שמדובר בשדה בשם ַקוְרא שהיה להם בּ ֻבעאת'‪.‬‬
‫ראו‪ :‬אבו אלפרג' אלאצפהאני‪ ,‬אלאע'אני יז ‪ .124‬לכל מטע ולכל שדה יש שם‪.‬‬

     ‫וולהאוזן‪ ,‬מדינה ‪ 34‬ציין שּ ֻבעאת' היה בטריטוריה של נצ'יר‪ ,‬ולא כך הדבר‪.‬‬
‫מסירת בני ערובה אינה בהכרח סימן חולשה‪ .‬לעיל נזכרו בני ערובה משבט ֻקַריְש‬

     ‫שהוחזקו בידי נצ'יר עד להחזרת התכשיטים שהושאלו לֻקַריְש לרגל חתונה‪.‬‬
‫ראו למשל בכרי‪ֻ ,‬מ ְעגַ'ם א ‪ ,260‬ערך ּ ֻבעאת'‪ּ :‬כאן יַוְם ּ ֻבעאת' יַוְמא ַקּ ַד ַמ ֻה אללה‬
‫ִלַרסו ִל ִה ַפַקִדם ַרסול אללה וַַקד א ְפ ַתַרַק ַמ ַל ֻא ֻהם וַֻק ִת ַלת ַסַרוא ֻת ֻהם וַגֻ'ִרחוא‪ַ ,‬פַקּ ַד ַמ ֻה‬

                                        ‫אללה ִלַרסו ִל ִה פי ֻדח'ו ִל ִהם אלאסלאם‪.‬‬
                                 ‫מסתבר שהיה זה זמן קצר לפני מותו של ַקיְס‪.‬‬
‫אבו אלפרג' אלאצפהאני‪ ,‬אלאע'אני ו ‪ 359‬המצטט את ואִקדי‪ ]...[ :‬וַּ ַכאנוא פי ֻמוַאַדעה‬
‫וַַקד וַ ַצ' ַעת אל ַחְרּב ַאוְזאַרהא ּ ַביְנַ ֻהם‪ .‬על " ֻמואַדעה" קודמת ב ַמדינה‪ ,‬בעקבות קרב‬
‫ֻמ ַעּ ִבס ו ֻמ ַצ' ִּרס‪ ,‬ראו‪ :‬אבן אלאת'יר‪ ,‬אלכאמל א ‪ֻ :676‬ת' ּם ִאן בני עמרו בן עוף ובני‬
‫אוס מנאת מן אלאוס וַאַדעּוא אל ַח'זְַרג'‪ ,‬פאמתנע מן אל ֻמואַדעה בנו עבד אל ַא ְש ַהל‬
‫ובנו ַט' ַפר וַ ַע'יְֻר ֻהם ִמן אל ַאוְס‪" ,‬אז עשו בני ַע ְמר בן ַעוְף ובני ַאוְס מנאת [הם נקראים‬
‫גם ַאוְס אללה] מ ַאוְס הסכם אי–לוחמה עם ח'זרג'‪ ,‬ובני עבד אל ַא ְש ַהל‪ ,‬בני ט'פר‬

                                         ‫ואחרים מ ַאוְס נמנעו מהגעה להסכם"‪.‬‬
‫ראו גם הירשברג‪ ,‬ישראל בערב ‪" :131‬עתה‪ ,‬אחרי מפלת ח'זרג' [בּ ֻבעאת']‪ ,‬באו ימי‬
‫מנוחה ושלום לכל תושבי מדינה"‪ .‬דעת וולהאוזן הייתה הפוכה‪ :‬המצב לאחר קרב‬
‫ּ ֻבעאת' היה אולי גרוע מכפי שהיה לפניו‪ :‬מצב המלחמה נמשך‪ ,‬הצדדים לא הגיעו‬
‫להסדר שלום ולא הסדירו את ענייני כופר הנפש שהיו תלויים ועומדים ביניהם‪.‬‬
‫הוא ציין שני מקרי רצח שבהם קיפחו שני אנשים מבני ַאוְס את חייהם‪ֻ :‬סוַיְד בן‬
‫אלצא ִמת הזקן מבני ַע ְמר בן ַעוְף ( ַאוְס) נרצח בידי איש מח'זרג'‪ ,‬וַקיְס בן אל ַח'טים‪,‬‬
‫משורר מבני ַט' ַפר ( ַאוְס)‪ ,‬נרצח אף הוא בידי אנשים מח'זרג'‪ .‬ראו‪ :‬וולהאוזן‪ ,‬מדינה‬
‫‪ .35‬אולם ֻסוַיְד נרצח לפני קרב ּ ֻבעאת' (נמסר שהרצח היה הגורם לקרב)‪ ,‬ומכל מקום‬
‫מעשי רצח על רקע גאולת דם אינם מלמדים על מצב מלחמה בין שבטים‪ .‬המשך‬
‫הסיפור יוכיח‪ :‬בנו של הנרצח ֻסוַיְד‪ ,‬אלחאִרת'‪ ,‬נקם את דם אביו בקרב ֻא ֻחד‪ ,‬שבו‬
‫רצח את רוצח אביו‪ .‬הנוקם והרוצח היו כבר באותה שעה מוסלמים‪ .‬אחווה יתרה‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238