Page 43 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 43
ַמ ד י נ ה ֶע ר ב ה א ס ל א ם 4 1
מתמרמרים עוד על חלוקת השלל (כפי שנמסר בידיעות אחרות באותו
עניין) ,אלא שהם אף מוכנים לוותר על מה שבידיהם לטובת מוחמד
ולטובת אללה .המסורת היא כמובן ֻקַרשית ולא אנצארית ,שהרי נכללת
בה הקביעה המפורשת והמביכה ,שהאנצאר כביכול עונים אחריה אמן:
כאשר בא מוחמד ל ַמדינה היו האנצאר מושפלים ,כלומר נחותים לעומת
היהודים .בהקשר של אותו קרב נמסר שמוחמד שאל את האנצאר" :האם לא
באתי אליכם כשלא נהגתם לרכוב על סוסים ,ורק אז [אחרי בואי] התחלתם
לרכוב עליהם"? הם נאלצו להודות בנמיכות רוח" :באת אלינו כשאנו
כנועים ומעטים ,ואללה העניק לנו עוצמה באמצעותך" .הקביעה הזאת
מנוגדת לתדמית העוצמה הצבאית שהאנצאר היו מעוניינים להקרין .נראה
שאכן לא היו סוסים רבים ב ַמדינה לפני האסלאם ,שכן החזקת סוסים היא
בחזקת מותרות עבור חקלאים .הללו זקוקים לבהמות עבודה ולא לבהמות
תפנוקים קרביות .ואולם ,עצם הזכרת העניין היא פולמוסית ונועדה להטיל
דופי ביוקרתם הצבאית של האנצאר.
הגדיל לעשות מלומד ֻקַרשי אחד ,שכיוון את ִחציו אל המסורות הרבות
שעוסקות בקרבות בין שבטי ַאוְס וח'זרג' ושעליהן מיוסדת ההיסטוריוגרפיה
האנצארית :לדבריו לא היו בין שני השבטים הללו מלחמות של ממש,
להוציא את קרב ּ ֻבעאת' שהיה עצום .בשאר הקרבות הם רק יצאו מבתיהם,
השליכו אבנים אלה על אלה והיכו אלה את אלה במקלות 60.הטענה פוגעת
בעצב רגיש של האנצאר ,שהרי סיפורי הקרבות הם בבת עינּה של המסורת
השבטית באשר היא .הדיוק ההיסטורי לא היה נר לרגליו של המלומד הֻקַרשי
הזה ,שביקש לנגח את האנצאר ,ולפנינו אפוא פולמוס בין ה ֻמהאגִ'רון ובין
האנצאר .הקרבות בין ַאוְס לח'זרג' היו קרבות של ממש ,אם כי שני הצדדים
נמנעו מהרג מיותר .הסיבה לזהירות הייתה כלכלית :מאחר שנגזר על ַאוְס
וח'זרג' לחיות יחד ,הרי בשעת ההסדר שתגיע במוקדם או במאוחר ייספרו
החללים בשני הצדדים וישולם כופר נפש עבור ההרוגים "העודפים" בצד
שאיבד אנשים רבים יותר.
שמות הגנאי שיריבי האנצאר הדביקו להם שיקפו את הקשר הארוך
והאינטנסיבי שלהם עם היהודים .הח'ליף ֻמעאוִיה קרא כביכול לאנצארי
