Page 135 - josephus_volume_two

‫ןליא לט‬

‫קובע במקום אחר‪' :‬גודלתי בעיר הזאת [כלומר ירושלים ‪ -‬ט"א] לרגלי גמליאל‪ ,‬וחונכתי על פי תורת‬
‫אבותינו לכל דקדוקיה' (שם כב ‪.)3‬‬

‫כאב כן הבן‪ .‬שמעון בן גמליאל הוא מהיחידים שעליהם אומר יוספוס מפורשות שהיו פרושים‪:‬‬
‫'שמעון זה היה ירושלמי לפי עירו‪ ,‬בעל ייחוס מפואר מאוד ומן האסכולה של הפרושים' (ח"י ‪.)191‬‬
‫שאלת היחס בין כת הפרושים לבין הזרם של חז"ל עמד במרכז מחקרים רבים‪ ,‬ולאחרונה נטתה הכף‬
‫לכיוון של ניתוק הזהות בין השניים‪ ,‬ולמצער החלשתה‪ .‬אין ספק ששמעון בן גמליאל‪ ,‬אביו של רבן‬
‫גמליאל דיבנה‪ ,‬אחרון האבות המייסדים של מעמד החכמים‪ ,‬הוא חוליה מקשרת חשובה בין הפרושים‬
‫לבין החכמים‪ .‬לייחוסו הפרושי של שמעון יש גם השלכה על שאלות יסוד בנוגע לזהותו של יוספוס‬
‫עצמו‪ ,‬דהיינו האם היה או לא היה פרושי‪ .‬בספרו חיי יוסף (‪ )12‬הוא מדווח שלאחר שהתנסה בדרכן‬
‫של כל שלוש הכתות היהודיות‪' ,‬בהיותי בן תשע עשרה התחלתי לנהוג כאזרח‪ ,‬בהידבקי באסכולה של‬
‫הפרושים'‪ .‬חוקרים קיבלו מילים אלה כעובדה היסטורית‪ .‬ההנחה הרווחת הייתה‪ ,‬שיוספוס היה בעצמו‬
‫פרושי בעל מעמד‪ ,‬ומכוח מעמדו זה נבחר למפקד הגליל בעת המרד הגדול‪ .‬אך גם 'עובדה' זו שנויה‬
‫עתה במחלוקת בין החוקרים‪ .‬יוספוס הכיר את שמעון בן גמליאל‪ ,‬והיחסים בין השניים עשויים אפוא‬
‫להתפרש כנקודת המגע הראשונית והבלתי מעורערת בין ההיסטוריון לבין חוגי האבות המייסדים של‬
‫חז"ל‪ .‬מכיוון שספר זה עוסק בקשר שבין כתבי יוספוס למקורות חז"ל‪ ,‬נודעת לקשר זה חשיבות עליונה‪.‬‬

‫יוספוס‬

‫לראשונה נזכר שמעון בן גמליאל אצל יוספוס כמתנגד נחרץ של הקנאים (מלח' ד ‪ ,)159‬מיד לאחר‬
‫שבחורף ‪ 68–67‬לסה"נ הדיחו הללו את הכוהן הגדול הרשמי ומינו בהגרלה כוהן גדול משל עצמם‪ .‬‬
‫הוא נזכר בנשימה אחת עם דמות אחרת מתוך הנהגת ירושלים ‪ -‬גוריון בן יוסף ‪ -‬ויחד עם שני‬
‫הכוהנים הגדולים לשעבר‪ ,‬גם הם ממנהיגי המרד ‪ -‬חנן בן חנן ויהושע בן גמלא‪ .‬שמעון בן גמליאל הוא‬
‫היוצא מן הכלל ברשימה זו‪ ,‬המייצגת כנראה את ראשי ההנהגה המתונה של המרד‪ ,‬שניאותו להצטרף‬
‫אליו רק לאחר שהקיצונים כבר הדפו שני צבאות רומיים מירושלים (של פלורוס ‪ -‬מלח' ב ‪;332–329‬‬
‫ושל קסטיוס גלוס ‪ -‬שם ‪ )555–540‬וכבשו את המעוזים הצבאיים בעיר (מצודת אנטוניה ‪ -‬שם ‪;430‬‬
‫ארמון המלך ‪ -‬שם ‪ ;440–435‬והמצודה ‪ .)454–450 -‬שניים מתוך רשימה זו ‪ -‬חנן בן חנן וגוריון בן‬
‫יוסף (או ליתר דיוק יוסף בן גוריון ) נזכרים כבר בתיאור הקמתה של אותה ממשלה מתונה במלח' ב‬
‫‪ ;563‬וכל השלושה‪ ,‬לבד משמעון בן גמליאל‪ ,‬מתוארים כקרבנות של הטיהור שעשו האדומים לאחר‬

‫שפר‪ ,‬הפרושים‪.‬‬ ‫ ‪7‬‬
‫כהן‪ ,‬חשיבותה של יבנה‪.‬‬ ‫ ‪8‬‬
‫ראו מייסון‪ ,‬ההיה יוספוס פרושי‪ .‬להשלכות של מחקרנו בספר זה על שאלות אלה ראו במבוא לכרך א‪ ,‬ו‪ .4‬פרייס‪ ,‬ירושלים‬ ‫ ‪9‬‬
‫במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,25–24‬הערה ‪( 76‬וביבליוגרפיה שם)‪ ,‬העיר שאין עדות שהפרושים‪ ,‬או כל אחת מן הכתות שמנה יוספוס‪,‬‬
‫הייתה פעילה במרד כמפלגה‪.‬‬ ‫‪ 10‬‬
‫וראו על כך עוד בערך פנחס איש חבתה‪.‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫ועליו ראו עוד בספר זה בנספח נקדימון בן גוריון לערך שרפת אוצרות התבואה‪.‬‬ ‫‪ 12‬‬
‫וראו עליהם עוד בכרך א בערכים שחיתות הכוהנים הגדולים; אלעזר בן דיניי; ובכרך זה ימי הדמים בראשית המרד הגדול‪.‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫על הבלבול האפשרי בין השמות ראו פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,78‬הערה ‪ ,50‬וכן אילן ופרייס‪ ,‬שבע‪ ,‬עמ' ‪.203–200‬‬

‫‪674‬‬