Page 137 - josephus_volume_two
P. 137
ןליא לט
שמאית ,שבית הלל עמלו להשכיח ברבות הימים .ואולם נראה לי שאף אם יש אמת בטיעון זה ,יש
להוסיף עליו שמכיוון שרשב"ג השני ,בנו של רבן גמליאל דיבנה ואביו של ר' יהודה הנשיא ,הוא כה
דומיננטי במקורות התנאיים ,נהוג לייחס כל מקור שבו נזכר השם הזה ,חוץ מאלה המתרחשים בימי
הבית ממש ,לרשב"ג השני .לכן כה מעטים אזכורי רשב"ג הראשון.
ממקורות תנאיים המשמרים הדים קדומים עולה שרשב"ג הראשון היה דמות ססגונית ומוכרת
בשלהי ימי הבית השני .הוא מתואר כמי שבעת חגיגות בית השואבה במקדש 'היה מרקד בשמנה
אבוקות של אור ולא היה אחד מהן נוגע בארץ וכשהוא משתחוה מניח אצבעו בארץ על גבי הרצפה
שוחה ונושק וזוקף מיד' (תוספתא ,סוכה ד ,ד) .הוא גם מתואר כמי שהיה מעורב בשליחת איגרות בעניין
עיבור השנה ממקומו על מעלות הר הבית' :ר' ינאי אומ' ,משום רבן שמעון בן גמליאל ,שהיה אומ':
בגוזלייא רכיכין ובאימרייא דעדקין ושפר באנפאי ואיסיפות על שתא דא תלתין יומין' (תרגום :בגוזלים
רכים ובטלאים צעירים ,וטוב היה לפניי והוספתי על שנה זו שלושים יום' ,תוספתא ,סנהדרין ב ,ה ).
בברייתא שהשתמרה רק בתלמוד הבבלי (ע"ז כ ע"א) מסופר שבעת שהותו 'על גבי מעלה בהר הבית,
ראה גויה אחת נאה ביותר .אמר" :מה רבו מעשיך ה ' " (תהלים קד .')24בכל אלה נזכר רשב"ג בהר
הבית וסמוך למקדש .המקור החשוב ביותר אולי על פעילותו בהר הבית מצוי במשנה כריתות:
האשה שיש עליה ...חמש לידות וודיות ,חמש זיבות וודיות ,מביאה קורבן אחד ואוכלת בזבחים,
והשאר עליה חובה .מעשה שעמדו קינים בירושלם בדינר זהב .אמ' ר' שמעון בן גמליא' :המעון
הזה ,לא אלין הלילה עד שיהוא בדינרים .וניכנס לבית דין ולימד :האשה שיש עליה חמש לידות
ווידיות ,חמש זיבות וודיות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה .ועמדו
קנים בו ביום ברבעתים (משנה ,כריתות א ,ז).
לפי מקור זה פעל רשב"ג להורדת מחיריהם של קרבנות שנשים יולדות היו חייבות בהן ,שהאמירו
פתאום .הוא עשה זאת בכך שפטר את הנשים הללו מלהביא יותר מקרבן אחד כזה במהלך חייהן .משנה
זו עוררה את עניינם של חוקרים שעסקו בהיסטוריה חברתית של שלהי ימי הבית ,שכן אפשר לטעון
מתוכה שלרשב"ג היה סדר יום חברתי .מי שטוען שהוא פעל כפרושי ,יכול לקבוע שסדר יום חברתי זה
היה חלק מתפיסת עולמם של הפרושים .ועוד נותר לברר ,מהו טיבו של אותו בית דין שבו היה רשב"ג
יכול להפעיל את השפעתו כדי לקבוע תקנה כזאת.
לבסוף נזכיר את הברייתא בבבלי ,פסחים פח ע"ב ,שאין לה מקבילות תנאיות ,הגורסת 'מעשה במלך
ומלכה שאמרו לעבדיהן :צאו שחטו עלינו את הפסח' .בהמשך מתעוררת בעיה הלכתית' ,ושאלו את
שלא יוציא ויאסר עליכם' ,כמסורת שיש לייחס לשמעון בן גמליאל הראשון ,אביו של רבן גמליאל דיבנה הדובר במשנה 20
זו .אבל יש לשים לב ששמו אינו נזכר כאן .ניוזנר גם פסח על הסיפור על מלך ,מלכה ושמעון בן גמליאל המופיע כברייתא 2 1
בבבלי ,פסחים פח ע"ב (וראו עוד על מסורת זו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים בכרך א) מכיוון שבדפוס וילנה הגרסה 22
כאן היא רבן גמליאל ,אולם ראו כתבי היד ובראש ובראשונה כ"י אנלאו ( 271ניו יורק) ,שהוא כתב יד תימני משובח ,ושם 23
24
(ובכתבי יד אחרים) -רבן שמעון בן גמליאל .וראו בהמשך.
ניוזנר ,שם ,עמ' .388–386
כלומר משום עובדות אלה ראוי לעבר את השנה.
מקור זה סותר את הנאמר מיד אחר־כך בתוספתא ,סנהדרין ב ,ו ,שבה מיוחסים אותם דברים לאביו ,רבן גמליאל הזקן.
במקבילה למקור זה ,בירושלמי ,ע"ז א ,ט (מ ע"א) ,עמ' ,1382מופיע רבן גמליאל.
ראו למשל ספראי ,העלייה לרגל ,עמ' .89–88
676
