Page 138 - josephus_volume_two
P. 138
לאילמג ןב ןועמש ןבר
המלך .אמר להן :צאו ושאלו את המלכה .באו ושאלו את המלכה .אמרה להן :צאו ושאלו את רבן שמעון
בן גמליאל' .המעניין והיפה במקור זה הוא שוב הדיוק הכרונולוגי שמגלה כאן הבבלי -מלך ומלכה,
בלי שם ,סביר להניח שהם אגריפס השני ואחותו ברניקי ,וגם הם וגם שמעון בן גמליאל היו בני זמנו
של יוספוס ועדים למלחמת החורבן.
לדידי מה שעולה ממקורות אלה כולם היא תמונה של חכם ,שנוכחותו בשלהי ימי הבית בירושלים,
ובעיקר בסביבת המקדש ,הייתה מורגשת ,ואף שלא נותר כמעט זכר מתורתו ,הנה מעשיו ואף קרבתו
לבית הנשיאות (שנוסד לאחר זמן) היו ידועים.
יוספוס וחז"ל
שמעון בן גמליאל הפרושי הנזכר אצל יוספוס הוא רבן שמעון בן גמליאל (הראשון ,מימי הבית) הנזכר
אצל חז"ל ,אולם בזה מסתיים הדמיון .יוספוס מספר על השתייכותו הכיתתית של האיש ,ואילו חז"ל
רואים בו אחד מהאבות המייסדים של עולמם .יוספוס מזכיר את פעילותו הפוליטית בהקשר של המרד
הגדול .אף שחז"ל מספרים סיפורים למכביר על מלחמת החורבן ,אין רשב"ג אחד מגיבוריהם במאורעות
האלה .הן חז"ל והן יוספוס אינם מספרים מה עלה בגורלו של רשב"ג ,אך משמתפזרים העננים מעל
שמי מלחמת החורבן מפציע בספרות חז"ל רבן גמליאל דיבנה ,בנו של שמעון זה ,ללא שם אביו .מכיוון
שכל עמיתיו של שמעון בן גמליאל נרצחו ,כפי שמספר יוספוס ,בטיהור של חורף 68–67לסה"נ שעשו
הקנאים בירושלים ,יש לשער שגורלו של שמעון בן גמליאל לא שפר עליו.
והנה רב שרירא גאון באיגרתו המפורסמת ,שבה הוא מתאר כיצד נכתבו המשנה והתלמוד ,אומר
על שמעון בן גמליאל את הדברים האלה' :ובתריה רבן גמליאל הזקן בנו ובתריה רבן שמעון בן גמליאל
קמא דאקטיל קמי חרבן הבית ור' ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול' (תרגום :ואחריו רבן גמליאל הזקן
ואחריו שמעון בן גמליאל הראשון ,שנהרג לפני חורבן הבית ור' ישמעאל בן אלישע היה כוהן גדול') .
ברור ששחזור זה מתבסס על ידיעה סתומה במקורות אחדים ,המזכירה צמד חכמים בשם שמעון
וישמעאל שיצאו יחדיו להריגה .במקור הקדום ביותר לידיעה זו ,תוספתא ,סוטה יג ,ד ,מנבא שמואל
הקטן ביבנה' :שמעון וישמעאל לקטלא ,ושאר חברוהי לחרבא ,ושאר עמא לביזה ,ועקן רברבן יהויין'
(תרגום :שמעון וישמעאל להריגה ושאר חבריהם לחרב ושאר העם לביזה ,וצרות גדולות תהיינה' ) .עם
זאת ,ההקשר ההיסטורי שבו התרחשו הדברים אינו ברור ,ואין כל סיבה כרונולוגית לזהות את שמעון
זה עם רשב"ג הראשון ,שכן הנבואה מיוחסת לדור יבנה ,שנים אחדות לאחר חרבן הבית ,ולא ייתכן
שעניינה במי שמת במרד החורבן .מקור תנאי אחר מספר את סיפור מותם של שני חכמים עלומים
אלה .בשעה שהם מוצאים להורג הם מנהלים דיון תאולוגי על שאלת הצדק שבהריגתם (מכילתא דר"י
ראו שוורץ ,באותו הזמן ,עמ' .267–266וראו גם דברינו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים בכרך א. 25
על רב שרירא גאון כהיסטוריון ראו גפני ,ההיסטוריוגרפיה התלמודית. 2 6
27
איגרת רב שרירא גאון ,פב .רש"ג חוזר על טענה זו עוד פעמיים בסעיפים הבאים ,ומזהה בהם את שמעון בן גמליאל זה
כאחד מ'עשרה הרוגי מלכות' ,על אף הבעיות הכרונולוגיות הכרוכות בכך' :ובתר רשב"ג דאקטיל בהרוגי מלכות ,הוה 2 8
רבן יוחנן בן זכאי' (שם פג)' ,ובתריה רבן גמליאל בנו של רשב"ג הזקן הנהרג עם עשרה הרוגי מלכות ,ואותו רבן גמליאל
היה נשיא ביבנה' (שם).
למסורות הארמיות בפרק זה ראו בערך יוחנן ובת קול בכרך א.
677
