Page 132 - josephus_volume_two
P. 132
חבתה שיא פנחס
( .)156 ,155גם מבחינת גלגולי המסורת נראה פשוט יותר להניח שהדעה המובאת שנייה ,דעתו של
ר' חנניה בן גמליאל המעיד על קרובו ,היא יסוד המסורת ,אך האגדה אוהבת להשפיל את מעמד הנבחר
משני טעמים :ראשית ,שפל מעמדו מבליט את עלייתו ,ושנית ,בחירת העני האלמוני מדגישה כי בניגוד
לאדם הרואה לעינים ה' רואה ללבב .כך ייתכן כי בהמשך גלגולי המסורת נהפך פנחס לעני אלמוני.
המסורת השלימה באלמוניות ובעוני את תמונת אישיותו של בן הכפר המרוחק מירושלים וממרכזי
הכהונה הגדולה .כאמור ,התפתחות כזאת הולמת במיוחד את צורת המינוי ' -שעלה גורלו להיות
כהן גדול' -שנועדה לגלות את הנבחר על פי אלוהים.
בין יוספוס למסורת חז"ל
המעשה כיצד עלה גורלו של פנחס האיכר איש הכפר חבתה להיות כוהן גדול ,וכיצד יצאה משלחת
לכפרו למנותו הוא בסיס משותף ליוספוס ולשיטת ר' חנניה בן גמליאל במסורת חז"ל .הקרבה בין
תמונת המינוי המתוארת אצל יוספוס לזו של ר' חנניה הולמת את השערתי לעיל ,שדווקא הדעה השנייה
במסורת חז"ל היא יסוד המסורת ומשום כך נאמנה יותר מבחינה היסטורית ,ושחלקה הראשון ,שסתת
עני היה ,כבר מוסיפה יסוד טיפולוגי .
על רקע הקרבה בולט מאוד ההבדל בין שני התיאורים ,המעוצבים כל אחד ברוח הפוכה ממשנהו.
מתקבל על הדעת שאגדת חז"ל ,המתארת את פנחס איש הכפר שנלקח מאחרי המחרשה ועלה לגדולה
לפי בחירת האל ,משקפת את רוח מעשה המינוי הקנאי ואת רוח המסורת המקורית .הגרסה של יוספוס
תואמת את עמדתו העוינת את הקנאים .כך הפכה אצלו ההליכה לכפר למנות את הכוהן לגרירת האיש
בעל כורחו ממקום מושבו ,והלבשתו מתוארת כאפיזודה נלעגת .מקבילה זו מדגימה יפה את הקשיים
וראו לעיל ,הערה .8 21
לדוגמה ,סיפורי הבחירה של שני הנבחרים הגדולים של הספרות המקראית ,משה ודוד :סיפור לידתו והצלתו הפלאית 22
של משה מעלים את ייחוסוַ ' :וֵּי ֶלְך ִאיׁש ִמֵּבית ֵל ִוי ַוִּי ַּקח ֶאת־ַּבת־ ֵל ִוי' (שמות ב .)1דוד הוא הצעיר בבני ישי ,ושפל מעמדו 2 3
2 4
משתקף בכך שישי אינו טורח להציגו לפני שמואל ומציין 'עֹוד ָׁש ַאר ַה ָּק ָטן ְו ִהֵּנה ֹר ֶעה ַּבּצֹאן' (שמואל א טז .)11 25
ושמא מקור המסורת ,שסתת היה ,תלוי בשם כפרו של פנחס ,חבתה או חפתה .כיוצא בכך נשתבשה באגדה המאוחרת
התיבה 'חבתה' ל'הסתת'; התנחומא פותח' :מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול' וכו' .וראו שיבושים נוספים שציין 26
ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,ד ,עמ' .728
כאמור ,אפשר שגם ההלבשה היא יסוד משותף לשני הסיפורים .בשונה ממסורת חז"ל ,המתארת משלחת כוהנית היוצאת
אל פנחס ,בתיאורו של יוספוס אין כוהנים נזכרים כלל .זה בפני עצמו תמוה בהיות ההגרלה מעשה כוהני מובהק .אך
שמא מעיד הניסוח של יוספוס בפסקה ,157ש'הכוהנים האחרים' צפו בהתמרמרות בפנחס ,שמולם עמדה קבוצה כוהנית
שתמכה במעשה ומן הסתם השתתפה בהגרלה ובמינוי.
יוספוס אינו אומר שפנחס היה עני ,כדעה הראשונה באגדת חז"ל ,אלא רק שהיה כפרי ובור .עם זאת אין הוא מזכיר את
הנאמר מפי ר' חנניה ,שפנחס היה חתן לבית רבן גמליאל ,ויוצא מדבריו שפנחס היה איש אלמוני .האלמוניות היא מוטיב
נלווה טבעי ומתבקש לבחירה בגורל ,מוטיב היכול להידרש לשבח (ראו לעיל) או לגנאי כפי שמבינו יוספוס .בשונה מן
המסורת התנאית ,שהבלטת האלמוניות של פנחס נראית כהתפתחות פנימית בתוכה ,אצל יוספוס אין זה מן הנמנע
שאי־ציון קשרי החיתון עם בית רבן גמליאל הוא העלמה מכוונת כדי למנוע סתירה עם דבריו ,שהכוהנים שנבחרו היו
חסרי ייחוס ,וכדי להטיל דופי במינוי .לפי המשך הדברים שם ,היה שמעון בן גמליאל מן המתקוממים נגד הקנאים (,159
וראו גם הערך שמעון בן גמליאל) .היו שהטילו ספק בידיעה זו בין היתר בשל העדות על קרבת החיתון לפנחס .ראו אלון,
מחקרים ,א ,עמ' ;269בער ,ירושלים ,עמ' .146-145
לגינוי באמצעות דימוי להצגת תאטרון השוו מלח' ד .336
671
